הערות לפרק הראשון:

·        רוב בעלי התפקידים לא דורשים אישור הסנט  - לא בטוח שזה נכון בעיקר אצל הבכירים.

·        חלוקת העבודה בין הבתים אינה מדויקת (חקיקה ארוכת טווח). הסנט הוא בעל הסמכות לאשרר אמות בינלאומיות.

·        טעויות באנגלית בשקף הראשון – INFLUENTORS. גם לא ברור מה זה institutions. לא בטוח שהייתי מכניס את בית המשפט העליון למשוואה של הגופים האחראים על הביטחון הלאומי .

·        בסיכום של הפרק הזה לא ברורה לי ההתייחסות לשר ההגנה ("זלזול הדדי") ועל מה היא מסתמכת.

הערות לפרק ה-2:

·        אני קצת מוטרד משקף 3. לא בטוח שניתן לומר שהקונגרס יותר קרוב לנשיא פורמאלית ממשרדי הממשלה. צריך לאפיין את השקף אחרת.

·        האמירה שכל אחד צריך לפעול מול מקבילו היא קצת פורמאלית מדי. כמו כן נשכחה השגרירות שהיא גורם כוח חשוב מאד – בעיקר מול הקונגרס, וכן הקונסוליות הפועלות מול העם האמריקאי כולל הקהילה היהודית, התקשורת, ארגוני החברה האזרחית.

·        הייתי מרחיב קצת על חשיבות מכוני המחקר , הלוביסטים והתקשורת.

·        לא הייתי מגדיר את תהליכי קבלת ההחלטות בארה"ב בצורה חדה כריכוזיים. דווקא הכוח הרב שיש לקונגרס מאפשר לישראל לעבוד מולו על מנת להשיג מטרות חשובות (סיוע ביטחוני כמובן וכד').

·        כדאי להתייחס תפקיד הפיקוח (oversight) של הועדות החשובות בקונגרס.

Number 4 (numbering correct?)

·        The checks and balances are of course essential but I would still emphasize that the president can do a lot in foreign affairs especially when he decides to act.

·        If you mention the Supreme Court it is perhaps worthwhile to say a few words about its role in national security.

Number 5

·        I believe that AJC us not a lobby group in the same way AIPAC is. Also the NDU does not necessarily yield a lot of influence on the executive.

·        The growing polarization in Congress should be mentioned

Hope these comments are helpful.

Haim