בס"ד
לבחור אדם למשימה חשובה או לתפקיד בכיר זה תמיד מאתגר וגורר אחריו מתחים בין מועמדים אחרים, ספקולציות ושמועות. באחד מהתפקידים האחרונים נדרשתי לבחור ממלא מקום לאחד התפקידים הבכירים במשרד, תפקיד משמעותי. במסגרת זו, היו שיקולים מקצועיים ולצד זה היו שמועות על שיקולים אחרים שדיברו על מעורבות גורמים כאלו ואחרים.
הבחירה שהתקיימה בסופו של דבר, הביאה אחריה גל של "מרמורים" בקרב עובדי היחידה, בקרב חלק מאנשי ההנהלה וכיוצא בזה. המילוי מקום הזה לא החזיק יותר מידיי זמן ואחרי חצי שנה הוא הסתיים למרות שתוכנן להיות ארוך טווח יותר. בפועל, גם אם חשבתי שזה המינוי המקצועי הנכון, לא הצלחתי לקבל את האמון מהסביבה המקצועית, שזה אכן המינוי הנכון והמדויק ביותר. אין ספק למדתי הרבה מהמהלך הזה להמשך. הדבר המרכזי שלמדתי שאם הייתי מתייעץ עם חלק מהאנשים לפני, אם הייתי פורס בפניהם לפחות חלק מהשיקולים, אם הייתי משתף יותר במהלך ולא מפחד מהתייעצות ושיח – הרבה מהמשבר היה נמנע.
משה רבנו נדרש לבחור, על פי ציווי של הקב"ה, את בצלאל בן אורי ואת אהליאב בן אחיסמך, בכדי שאלו יובילו את בניית המשכן ואת כליו. בנייה המתוארת בפרטי פרטים בפרשיות "ויקהל-פקודי" אותן נקרא השבת. משה מבין היטב, שלמרות שהקב"ה בכבודו ובעצמו, בחר בבצלאל ובאהליאב הוא צריך לתווך את זה לעם ישראל ולהסביר את השיקולים השונים בצורה שקופה לבני ישראל :
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלקים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה....הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן. מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב". (שמות לה, ל-לה)
מה המשמעות של המילה "ראו" בה משתמש משה בפתיחת דבריו לבני ישראל ולמה הוא נדרש לספר להם שהקב"ה מילא אותו רוח אלוקים ? ובנוסף, מדוע מייחס משה את בצלאל עד לסבא שלו חוּר ואת אהליאב הוא מייחס רק לאביו ?
רבי אברהם אזולאי, בעל ספר "חסד לאברהם" (1570-1643, מרוקו וחברון) מסביר שמשה מבין שהוא חייב להעביר את ההבנה בצורה החדה ביותר שהבחירה היא לא שלו, אלא של הקב"ה ולכן הוא אומר להם "ראו" – שימו לב, תתייחסו בזהירות לדברים הבאים, שלא תחשבו שזה ממני:
"ראו קרא ה׳ בשם בצלאל וגו׳. יש לפרש ראו כלומר לא תאמרו שאני מעצמי בחרתי בבצלאל ראו שהוא ראוי לכך וה׳ בחרו וימלא אותו רוח אלהים. וזהו דקדוק וימלא אותו רוח אלהים שכתב אחריו כי כל זה דבר משה לישראל ומה טעם להזכיר משה לישראל שהשם מלאו רוח חכמה. אלא לומר להם ראו שאני לא בחרתי בו מעצמי כי אם ה׳ בחר בו שנתן לו חכמה יתרה". (בעלי ברית אברם, ויקהל ב׳)
למשה חשוב מאוד להעביר את המסר לעם ישראל שהמינוי הוא של הקב"ה. רק של הקב"ה. לא הוא בחר, בדיוק כמו שהוא לא בחר באהרון לכהונה גדולה. אבל למה זה היה כל כך חשוב למשה ? האם חלילה הוא מתחבא אחרי הקב"ה ?
על פי רש"י (1040-1105, צרפת) בפרשתנו חור היה "בְּנָהּ שֶׁל מִרְיָם הָיָה". (שמות ל', לה'). חור, הסבא של בצלאל, היה בנה של מרים אחות משה. לפי יוחסין זה משה ממנה את הנין של אחותו להיות האמון על בניית המשכן ואם נסתכל על הדברים בעין מבחוץ, זה יכול להיתפס בצורה לא עניינית. אלמלא ההבנה החד משמעית שהקב"ה בחר, בני ישראל היו יוצאים כנגד ואומרים שמשה עושה זאת מתוך דאגה למשפחתו ובדיוק את זה מבקש משה לקעקע. לכן הוא אומר להם "ראו – זה הציווי של הקב"ה", כמו שמסביר הרא"ש (רבי אשר בן יחיאל, 1250-1327, גרמניה וספרד):
"ראו קרא - מהו ראו לפי שכשאמר משה לישראל בצלאל יעשה את המשכן היו ישראל מרננין אחרי משה ואומרים כל הגדולה הוא נוטל לו ולמשפחתו א"ל משה לא מדעתי עשיתי זאת אלא מפי הגבורה ואף משה עצמו כשאמר לו הקב"ה על מלאכת המשכן היה סבור לעשות הכל הוא אמר לו הקב"ה לא כמו שעולה על לבך אלא אותו צדיק שנהרג על העגל דהיינו חור יבוא בן בנו ויעשנו לכפר המשכן על אותו מעשה" (הרא"ש, שמות לה, ל)
זאת אולי גם אחת הסיבות שמשה מייחס את בצלאל עד לחור ולא מסתפק בהזכרת אביו, אורי. משה לא רוצה להסתיר את המידע שבצלאל קשור למשפחתו, הרי אלמלא משה היה מציין זאת בחיבור לדור שלישי אולי לא היו יודעים זאת. אבל לא, משה מבקש שכולם יידעו שזה קשר היוחסין. משה מבקש שזה יהיה הכי שקוף שאפשר. אף אחד לא יוכל לא ידענו שמדובר בנין של אחותך (אפרופו ניגודי העניינים האין סופיים....).
אבל יש עוד סיבה לייחוס הזה ואולי זאת הסיבה היותר חשובה. כאשר באו בני ישראל בדרישה לאהרון לקיים את העגל, חור, הסבא של בצלאל, היה שם והוא מסר נפשו כדי שהמעשה הזה לא יקרה. חור נהרג כדי למנוע מבני ישראל לחטוא כמו שמלמד אותנו רש"י : "ויקרא חג לה' מחר - .... דְּבָרִים הַרְבֵּה רָאָה אַהֲרֹן – רָאָה חוּר בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁהָיָה מוֹכִיחָם וַהֲרָגוּהוּ, וְזֶהוּ וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו " (שמות לב, ב). בצלאל מיוחס עד לחור כדי לומר לבני ישראל, אני מכפר לכם על חטא העגל – יבוא הנכד של חור ויבנה את המשכן שבו אני אשרה את שכינתי ואני מנגד אכפר לכם על הרג חור ומעשה העגל כמו שכותב האר"י הקדוש (1534-1572, צפת). ועניין הראייה כאן הוא הבקשה של משה תסתכלו על הדברים לעומק, תבינו את המהלך האלוקי המתנהל כאן :
"ענין ראיה זו שאמר ראו, הכוונה היא לפי שהיה קשה בעיניהם (של ישראל) לומר שבמעשה המשכן יתכפר להם עון העגל הגדול. לכך אמר להם (משה) ראו מופת גדול זה, שלא בחר ה' ממי שיעשה המשכן אלא בצלאל בן בנו של חור, שהרגתם אותו על שלא רצה לעשות את העגל. בזה יהיה לכם מופת, כי במעשה המשכן יתכפר לכם עון העגל, כיון שהקטיגור נעשה סניגור. וזהו שלא ייחס את בצלאל אלא עד חור, כמו שכתוב בצלאל בן אורי בן חור, ולא פחות ולא יותר, להורות להם שהיה מזרעו של חור, להיות להם הקטיגור סניגור". ("ספר הליקוטים", פרשת ויקהל סימן לה)
הנציב מוולוז'ין (1816-1893, בלארוס ופולין) מסביר שיש מקרים שבהם כדי שתהיה הבנה ובכדי שהדברים יתקבלו, אולי לא נכון לפתוח דיון ולהתייעץ, אבל בוודאי נכון, כדאי וצריך להיכנס לעובי הקורה ולהסביר את גודל המשימה הניצבת בפני האומה, בפני החברה הישראלית ובכלל :
"ראה קראתי בשם – לפי הפשט משמעות "ראה" — התבונן על הטובה שאני עושה בזה, שלא תהא צריך לחפש אחר הרבה אומנים מכל המלאכה משונים זה מזה, ועתה "הנה קראתי בשם" אומן אחד שבו יכלול הכל, והוא ישגיח על כל מיני אומניות. ומשה אמר לישראל "ראו"....ונראה דזהו כוונת "ראו" כאן, תתבוננו על מעשה המשכן שאינו כמו פלטין של מלך שהוא חול, ומי שרוצה לעשות אותו ע"י הכשר ידיעה במלאכה קודם שבא לעשות הרי הוא עושה, אבל לא כן המשכן שהוא קודש ויש בו דבר סגולה, וכמו התורה שלא ניתנה אלא ע"י משה וכהונה ע"י אהרן, כך המשכן לא היה אפשרי להעשות ע"י שום בעל מלאכה היותר גדול בעולם, אלא ע"י בצלאל. ולא משום שהיה תחילה אומן גדול, אלא שהקב"ה "מלא אותו" — עתה, ידיעה הנצרכת לזה, ומזה ראוי להתבונן גדולת וקדושת הבנין, וא"כ ראוי להזהר בו. וזהו כוונת "ראו" שאמר משה לישראל להלן בפרשת ויקהל". (העמק דבר, שמות לא, ב)
כאשר היה הגל הראשון של הקורונה לא באמת ידענו מול מה אנחנו מתמודדים, אבל היה לנו חשוב לשמוע את מקבלי ההחלטות נותנים לנו תמונת מצב ומסבירים לנו את ההחלטות שלהם, גם אם לא התייעצו וגם אם לא הבנו תמיד מה קורה. זאת לא משימה רגילה, אח"כ הדברים השתנו. אלמלא היו מקבלי ההחלטות מדברים כל הזמן עם העם ומסבירים את המציאות, לא בטוח שהדברים היו עוברים בשקט כמו שעברו בגלים הראשונים.
משימת המשכן היא לא משימה רגילה, אין מדובר על בניית בית רגיל ופשוט או בפעולה שניתן לעשותה בנקל. זאת משימה שאותה בוחר הקב"ה וחשוב רק שתבינו שלא מדובר בבית רגיל. לצורך מלאכה זו נדרשת "רוח אלוקים" והקב"ה מלא אותו רוח אלוקים ולצורך משימה זו הוא נבחר. המשכן, לא היה אפשרי להיעשות ע"י שום בעל מלאכה היותר גדול בעולם, אלא ע"י בצלאל ורק בגלל שהקב"ה מילא אותו ברוח אלוקים לצורך עשייה זו. ולפעמים, לא צריך לפתוח לדיון, אבל נכון וחשוב שיבינו את גודל המשימה, את המאמץ המיוחד הנדרש, את הכוחות הנדרשים וכל אחד יבין לבד, את ההחלטה שהתקבלה.
אבל למילה "ראו" יש אספקט נוסף וחשוב. כאשר הקב"ה מצווה את משה רבנו בתחילה על הבחירה המטבע לשון היא אותה מטבע : "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" (שמות לא, ב). הגמרא מלמדת אותנו את המשמעות היותר עמוקה של השורש ר.א.ה, אשר בו בוחר משה להשתמש אל מול בני ישראל :
"אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר: ראו קרא ה' בשם בצלאל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבונו של עולם, אם לפניך הגון - לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן?". (ברכות נה, עמוד א)
משה רבנו פונה בהתייעצות לבני ישראל, מבקש לדון איתם בדבר, מבקש לשאול לעצתם, מבקש לשתף אותם. אנא אימרו לי מה אתם סבורים על כך ועל כך. זה בדיוק מה שעשה הקב"ה כלפי משה, התייעץ איתו. זאת המשמעות העמוקה יותר של המילה "ראו", אני מבקש שתהיו שותפים בהחלטה על המינוי, מה אתם חושבים, האם זה מינוי הגון ?. למרות שהקב"ה ציווה בכבודו ובעצמו על המינוי, משה בוחר לבוא לעם ולהתייעץ עימם. היש דבר גדול מזה ?
לאורך השנים אני חששתי להתייעץ בנושאים מורכבים ובעיקר רגישים, פחדתי בעיקר מפיצוצים בחדר ולא השכלתי להבין שכאן הכוח המרכזי וזאת הדרך היחידה לפרק התנגדויות. התייעצות עם אנשים, גם כאשר הסמכות אצלך, בכוחה לעשות פלאים ונפלאות. היא יכולה לפרק התנגדויות או לפחות להפחיתן בצורה משמעותית, היא נותנת תחושת שייכות ושותפות ועדיין בסופו של דבר מי שאמון על ההחלטה יוכל וצריך לקבל את ההחלטה על פי שיקול דעתו. אבל תשתף, תתייעץ, לא לפחד. רק דברים טובים ייצאו מזה.
אסיים בבקשה מהקב"ה שימלא את ליבנו "בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת", בדיוק כמו שהוא מילא את בצלאל ואהליאב ושנדע להתמודד ביחד במשימות הגדולות לפני החברה הישראלית ומדינת ישראל.
שנזכה. שבת שלום.