פרשת "תרומה" אותה נקרא השבת מעבירה אותנו לרצף של פרשיות העוסקות בציווי בניית המשכן וכליו (פרשיות תרומה-תצווה") ופרשיות העוסקות בבנייתו בפועל (פרשיות ויקהל-פקודי). תכליתו של בניית המשכן היא :" וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם", עניינו של המשכן הוא שכולם יהיו חלק ממנו, כולם בלי יוצא מן הכלל כמו שמסביר רש"י (1040-1105, צרפת) בנוגע לתרומת המשכן בתחילת פרשת "כי תשא":
"וְהַשְּׁלִישִׁית הִיא תְרוּמַת הַמִּשְׁכָּן כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת (שמות ל"ה), וְלֹא הָיְתָה יַד כֻּלָּם שָׁוָה בָהּ אֶלָּא אִישׁ מַה שֶּׁנְּדָבוֹ לִבּוֹ". (שמות ל' טו)
סוד הקסם של המשכן הוא שכולם חלק ממנו, כל אחד יכל להביא את מה שבכוחו להביא, כל אחד לפי נדבת ליבו. בתחילת פרשתנו מפרטת התורה אלו תרומות נדרשות לצורך בניית המשכן :
"וַיְדַבֵּר ה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן. וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". (שמות כה', א-ח)
מגוון רחב של תרומות נדרשות לבניית המשכן החל ממתכות כמו זהב, כסף ונחושת וכלה באבנים יקרות. בין לבין נדרש לצורך בניית המשכן גם "עֹרֹת תְּחָשִׁים". מהם אותם עורות תחשים ולשם מה הם נדרשים במשכן ?
הרלב"ג (1288-1344, צרפת) סבור שעורות תחש, אלו עורות של תיישים גדולים ואין בהם משהו מיוחד יותר מעבר לעובדה שאלו עורות חזקים וקשוחים יותר מאשר של עורות אילים הצבועים בצבע אדום. ככל הנראה, בשל העובדה שעורות התחש הם הכיסוי של המשכן כולו והם אלו המגנים מפני הגשם והחום, נדרשים בני ישראל לכסות את המשכן גם בעורות אלו :
"ועֹרֹת תחשים – אחשוב כי הם תיישים גדולים, ועורותיהם יותר חזקים ויותר קשים ויותר נבחרים מאד מעורות האילים, על כן כתוב: 'וָאֶנְעֲלֵךְ תחש' (יחזקאל טז, י), שהוא הנבחר שבעורות לעשות מנעלים". (רלב"ג, שמות כה, ה)
רבי אברהם אבן עזרא (1089-1167, ספרד) אינו יודע באיזו חיה מדובר, הוא רק סבור שמדובר בחיה שהייתה ידועה ומוכרת באותם זמנים אבל היום אינה קיימת. לשיטת אבן עזרא, חיה זו הייתה קיימת באופן טבעי והיא הייתה משמשת להכנת נעליים (אולי בשל העבודה שהעור שלה באמת יותר קשיח וחזק) :
"תחשים - מין חיה הייתה ידועה בימים ההם. כי כן כתוב "ואנעלך תחש". והנה כבר היה נודע". (אבן עזרא, שמות כה, ה)
רש"י אשר הזכרנו לעיל סבור שמדובר בחיה מיוחדת, אשר נבראה אך ורק לצורך המשכן בדרך נס ודבר המיוחד שלה הוא שהיו לה הרבה מאוד גוונים, היא הייתה צבעונית מאוד ומלאה בגוונים רבים :
"תחשים. מִין חַיָּה, וְלֹא הָיְתָה אֶלָּא לְשָׁעָה, וְהַרְבֵּה גְּוָנִים הָיוּ לָהּ, לְכָךְ מְתֻרְגָּם סַסְגּוֹנָא שֶׁשָּׂשׂ וּמִתְפָּאֵר בִּגְוָנִין שֶׁלּוֹ". (רש"י, שמות כה, ה)
מחלוקת חכמים זו מקורה בתלמוד ובמדרשים ונביא אחד מהם המעיד על חוסר הידיעה באותו החיה, האם היא טהורה או טמאה, מה גודלה המדיוק, האם נבראה לצורך המשכן או הייתה בריאה טבעית :
"וְזֹאת הַתְּרוּמָה וְגוֹ'. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נֶחְמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חַיָּה טְהוֹרָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בַּמִּדְבָּר וְקֶרֶן אַחַת הָיָה לָהּ בְּמִצְחָהּ, וּבְעוֹרָהּ שִׁשָּׁה גְּוָנִים, וְנָטְלוּ אוֹתָהּ וְעָשׂוּ מִמֶּנָּה יְרִיעוֹת. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מַעֲשֵׂה נִסִּים הָיְתָה, וּלְשָׁעָה שֶׁנִּבְרֵאת, בָּהּ בַּשָּׁנָה נִגְנְזָה. וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, לָמָּה? דִּכְתִיב: אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִים בָּאַמָּה. מִי מֵבִיא לְךָ יְרִיעָה שֶׁל שְׁלֹשִׁים אַמָּה. אֶלָּא מַעֲשֵׂה נֵס, לְשָׁעָה שֶׁנִּבְרֵאת נִגְנְזָה". (מדרש תנחומא – תרומה ו')
בטרם נצלול וננסה להבין את מהותם של עורות התחשים ומה הם מסמלים מעבר לויכוח מה בדיוק הם היו, נזכיר את המהר"ל מפראג (1520-1609, צ'כיה) אשר מחבר את הדברים וסובר שחיה זו אומנם נבראה לצורך המשכן, אבל היא נבראה בכמויות כאלו אשר הספיקו גם לצרכים אחרים (כמו : הכנת נעלים) ומתוך זה שהיא שימשה למשכן ברור שהיא חייבת להיות חיה טהורה, כי במשכן השתמשו רק בחיות טהורות:
ולא היתה אלא לשעה - ... ואם כן תחש חיה טהורה היה, ולמה לא מנה אותה בבהמות וחיות טהורות, אלא לשעה הייתה, ולא מנה דבר שהיה לשעה. והא דכתיב : "ואנעלך תחש", דמשמע שהיו הרבה תחשים בימי משה והיו עושים ממנו מנעלים, זהו לא קשיא, דודאי כשברא הקב"ה לאותה חיה בשביל המשכן – הרבה היו למאוד, ולא שנבראו עשרה דוקא, רק שהיו הרבה....רק היו צדין הרבה מאד עד שהיה די להם, ולא הוצרכו מנעלים יותר, שלא בלו מנעלים שלהם מעל רגליהם". (גור אריה על שמות כה, ה׳)
על דבר אחד אין מחלוקת, התחש הייתה חיה צבעונית, מלא בצבעים וגוונים מיוחדים אשר הרכיבו את עורה. מה המשמעות של הדברים, מעבר לצורך שמשכן ה' יהיה מפואר ומעבר לעובדה שעורות אלו היה בהם ריבוי גוונים מטבעם מבלי הצורך לצבוע אותן, כמו שמסביר הרבי מלובביץ' (1902-1994, רוסיה וארה"ב) :
"שזהו טעם נוסף לכך שיריעות אלה היו המכסה העליון ביותר שעל המשכן כי נוסף על זה שיריעות אלה עלו ביופים על השאר, ועוד זאת, שאינו דומה יופי של עור צבוע לגבי יופיו ותפארתו של עור שיש בו ריבוי גוונים בטבעו ותולדתו ". (ליקוטי שיחות, כרך לא, פרשת תרומה, תשל"ד)
הרבי מלובביץ' מסביר את המיוחדות שבעורות התחשים ומדוע דווקא עורות אלו הם המתאימים לכיסוי המשכן שעניינו גילוי ה' בעולם וההבנה שכל הנמצאים בעולם נמצאים מכוח הימצאו של הקב"ה :
"...לא רק לפי שבעורות תחשים היו "הרבה גוונים" (דלא כשאר הצבעים שהובא כל אחד מהם בפני עצמו תכלת וארגמן ותולעת שני כו'), אלא בעיקר משום שהגוונים הם חלק מעור התחש עצמו. דבנדבת ה"עורות אילים מאדמים" (שצבעו אותן לאחרי שכבר היו) הרי הנדבה ממין החי היא רק בנוגע לגוף העור עצמו, אבל לא בנוגע לצבע העורות) מה שאין כן בנדבת עור תחש, הרי גם הצבע הוא בכלל הנדבה דחי, מאחר שהצבעים הם חלק מעצם עור החי, ועד שזה נוגע לתכונת החי... ויש להוסיף ביאור בזה שמכסה עורות תחשים הי' המכסה העליון של המשכן, כי מעלה זו שבעורות תחשים, שגם הצבע שבהם הוא חלק מהחי, יש בו ביטוי מיוחד של התוכן הפנימי דכללות המשכן. כיון שענינו של המשכן הוא השראת השכינה באופן גלוי, הרי מובן, שבו היה באופן גלוי זה שמ"אמיתת המצאו" של הקב"ה נמצאו כל הנמצאים בכל פרטיהם...ולכן הי' צ"ל במשכן ענין המורה על הקשר שבין דברים חיצוניים של הנבראים, עם "אמיתת המצאו" — וזה נרמז ב"עורות תחשים", שגם צבע עורם (שאינו אלא דבר חיצוני) הוא מ"מין החי" — להורות, שגם הדברים הכי חיצוניים של הנבראים, עד לצבע שלהם, "לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו". ((ליקוטי שיחות, כרך לא, פרשת תרומה, תשל"ד)
עורות התחשים מעבר להיותם יפים ומגוונים יש בהם תכונה מיוחדת נוספת. הצבע והם זה אחד. עורות "אילים מאודמים" הם עורות הנצבעים בצבע אדום. מעבר לזה כל הצבעים במשכן מובאים אחד אחד ובנפרד – תכלת וארגמן וכיוצא בזה. עורות תחשים הם העורות היחידים שיש בהם גוונים רבים והם מחוברים לפנימיות שלהם, הם טבעיים, החיצוניות והפנימיות חד הם !
בעם ישראל, באדם הישראלי, החיצוניות והפנימיות צריכים להיות אחד. זאת הסיבה שדווקא עורות אלו הם המעטפת של המשכן. אין אפשרות להיות במשכן, אם יש פער בין הפנימיות לחיצוניות שלך, בשביל זה יש עורות צבועים. אי אפשר לזכות בשכינה ובאורו של הקב"ה, כאשר אתה צובע את החיים שלך בצבעים לא שלך, כאשר יש פער כל כך גדול ועצום בין הפנימיות שלך לחיצוניות שלך.
מעבר לכך מסביר הרבי, זאת החיה היחידה שחיצוניות מעידה על החיות שבה. הצבעים הללו, הם לא מלאכותיים, הם החיים האמיתיים. מי שרואה את העור הזה מבין שהוא הגיע מן החי והימצאותו היא מכוח התחש, בדיוק כמו שכל דבר בעולם מקבל את כוחו ועצם הימצאותו מעצם הימצאותו של הקב"ה.
אני מבקש לסיים בדבריו של הרב אברהם הכהן יצחק קוק ( 1865-1935, ירושלים) אשר נראים לי כל כך רלוונטיים לימים אלו. הרב מסביר שבעם ישראל יש הרבה גוונים, גם גוונים שלכאורה אינם מתאימים לדרך ה' ולדרך התורה, גוונים שאנו סבורים שהם גוונים שאינם ראויים להיכלל באומת ישראל. אבל כוחה של האומה הישראלית במקורה היא לדעת לחבר את הגוונים כולם, כך שבסוף גם מה שאנו סבורים שהוא "רע" אנו נגלה שכוחו היה לטובה – אם בהשפעתו על הגויים ועם ביכולת של כוחות אלו להביא חלק מקדושת ישראל הנתפסת בהם לאומות העולם :
"והנה הרושם של ריבוי הגוונים שבתחש, דמתרגמינן ססגונא, ששש בגוונין הרבה, הוא מתאים עם אותה הנטיה של הכנסת כל הכוחות, גם אותם שהם לעצמם רעים, בבנין האומה הכללית. וזהו דבר מיוחס למשה רבינו ע"ה שהכניס את הערב רב בכלל האומה... ואם מכאובים רבים הסבו הערב רב בישראל, ותולדותיהם כיוצא בהם מסבבים צרות רבות ורעות בכל דור ודור, מכל מקום ההשלמה הכללית שתבא באחרית הימים, תתברך גם כן ע"י אותם הכחות הקשים והשונים, שדוקא ע"י מיזוגם של הערב רב באו לנו. ובההפך החושך לאור, יגלה הדבר שגם אותו הרע והסבל היה לטובה, כי העושר של המון כחות וצביונים שונים הוא דבר משלים את האומה, אלא מפני שנלקחו ממקום בלתי טהור הנם לקוצים כ"ז שלא נצרפו. אמנם רק ימי משה, אותם הימים שהאומה קפלה בהם את הכנת השלמתה עד היום האחרון, עד העתיד היותר נהדר, רק הם היו ראויים להכנס בעובי קורה כבדה כזאת של הרבות הגוונים בריבוי היותר אפשרי ולשוש בהם, ולכלול גם כח זה בכלל עבודת הקודש שנכללה בקדושת המשכן." (עין איה שבת כט )
שנזכה לדעת לחבר את הגוונים השונים בעם ישראל ובסופו של דבר שכלל הגוונים יידעו לשרת את האומה הישראלית בכללותה.
שבת שלום.