https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.7365865
ישראל פשוט תקרוס, שאול אריאלי, הארץ, 13 ביוני 2019

פיזור הכנסת ה–21 וההכרזה על בחירות חוזרות, אינם אלא ריטואל בעבור המפלגות החרדיות. זה מחייב אותן במאמץ ארגוני, אך לא מאיים עליהן. המגמה ברורה: כוחן הפוליטי מתעצם, ועמו יכולתן להמליך ראשי ממשלה. היום יתמכו בראש ממשלה זה או אחר תמורת אתנן תקציבי והכרה בבדלנותן, מחר ימנו בעצמם "בובה" שתסור למרותם.

מגמה זו מבטאת את התממשות התנאי הראשון באזהרה של ספר משלי: "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ, וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת. תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ". האזהרה מתייחסת לעליית כוחו של מי שהיה במעמד נחות, ולאחר עלייתו נוהג באכזריות ובגסות, בדומה להתנהגות העולים כלפי ערביי הארץ, שאותה גינה אחד העם בחיבורו מ–1891 "אמת מארץ ישראל": "מה עושים אחינו בא"י? עבדים היו בארץ גלותם, ופתאום הם מוצאים עצמם בתוך חירות בלי גבול... כאשר יקרה תמיד ל'עבד כי ימלוך', הנם מתהלכים עם הערבים באיבה ואכזריות, מכים אותם בחרפה בלי כל סיבה מספקת... ואיש אין אשר יעמוד בפרץ ויעצור בעד הנטייה הבזויה והמסוכנת הזאת".

חשובה מכך היא האזהרה מפני עליית כוחו של מי שלא למד את דרכי הניהול של ממלכה. על כך יש להוסיף, מה שמחבר משלי הניח כנראה כמובן מאליו: הצורך שהעולה לגדולה יזדהה עם משטרה ואופיה של הממלכה.

האם החרדים בישראל מכינים את עצמם ואת הנהגתם למשימה האדירה של שימורה וניהולה של מדינה מפותחת ובעלת עוצמה צבאית כמו ישראל, או שהמגמות המאפיינות אותם ידרדרו את ישראל למצב החשוך והעני של מדינות העולם השלישי?

דרכה של האוכלוסייה החרדית אל השלטון, כל עוד יתקיימו בחירות דמוקרטיות בישראל, נסללת על ידי הריבוי הטבעי הגבוה בקרבה (4.4% בשנה). על פי תחזית הלמ"ס, חלקה צפוי לעלות מ–12% מכלל האוכלוסייה ל–20% בשנת 2040, ול–32% ב–2065. מתוך כלל היהודים בישראל, היא צפויה לעלות ל–24% ב–2040, ול–40% ב-2065. בעוד 50 שנה חלקם של הילדים היהודים מכלל ילדי ישראל יגדל ל–84%, בהם 49% חרדים. זאת למרות שבשנים האחרונות נרשמת ירידה בשיעור הפריון במשפחות החרדיות, שהוא כיום 6.9 ילדים לאשה (ב–2005-2002 הוא היה 7.5).

הבשורות הטובות הן, ששיעור השתתפות החרדים בשוק העבודה עלה מ–59.4% ב–2000 ל–63.9% ב–2018. עיקר השינוי נובע מעלייה בשיעור ההשתתפות של הנשים החרדיות. על פי תחזית הלמ"ס, בעוד שב–2015 היה חלקם של היהודים בשוק העבודה 81.2%, בהם 7.5% חרדים, בסוף תקופת התחזית (2065) צפויה עלייה חדה בחלקם של החרדים, ל–26%.

ראובן גל, ראש פרויקט "שילוב חרדים" במוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, מציג תדיר את הפערים הגדולים בין החברה החרדית לשאר הציבור, ואת המגמות לצמצומן בתחומים שונים. ב–2016 דיווחו 54% מהחרדים שהם משתמשים במחשב — זאת בהשוואה ל–44% ב–2007. הפער מול האוכלוסייה הלא־חרדית הוא גדול (70% ו–80%, בהתאמה). יותר נשים חרדיות (58%) מאשר גברים חרדים (49%) משתמשות במחשב. השינוי נובע בעיקר מהגידול בשיעור התעסוקה והכניסה ללימודים אקדמאים בקרב חרדים בכלל, ונשים חרדיות בפרט.שיעור המחזיקים ברישיון נהיגה בשנים 2015–2016 היה 42%. זהו שיעור נמוך בהרבה מהמקבילה באוכלוסייה הלא־חרדית (81%). רק 29% מהנשים החרדיות הן בעלות רישיון, לעומת 56% מהגברים (ו–72% ו–90% באוכלוסייה הכללית, בהתאמה). שיעור החזקת רכב פרטי הוא 41%, נמוך בהרבה מאשר בקרב האוכלוסייה הלא־חרדית (79%). המסקנה של גל היא, ש–30% מהחברה החרדית פתוחים ועוברים שינויים.

בכך מעניקה החברה החרדית תשובה חלקית בלבד לזאב ז'בוטינסקי, שדרש ב–1919, במאמר בעיתון "חדשות הארץ": "לקבוע צו המרחיק את היסוד הבלתי פורה (היישוב החרדי הישן) מכל התערבות בענייני הבניין הלאומי. כך היו עושים ללא ספק בכל מדינה אירופית, לו היה שם יסוד כופר בפרהסיה בעצם עיקר האזרחיות — בעיקר בעבודה...".

רק אחד מכל עשרה חרדים זכאי לתעודת בגרות, המשכורת הממוצעת בקרב החרדים קטנה בכמעט 50% מהמשכורת הממוצעת בישראל, ורוב החרדים מדורגים בתחתית הסולם החברתי־כלכלי (אשכול 1–2), זאת מבלי לקחת בחשבון את "הכלכלה השחורה", הגמ"חים והשילומים מגרמניה.

השתתפות החרדים במערכות ציבוריות, כמו מערכות הביטחון, המשפט והכלכלה במגזר העסקי, היא זניחה. על פי דו"חות הכנסת, אמנם ישנה ירידה במספר של פטורים משירות צבאי ושל דחיית השירות שניתנו לחרדים בין שנת 2014 (42,004) ל–2017 (30,286), ובשנים 2013–2016 חלה עלייה של כ–45% במספר החרדים המתגייסים — מ–1,972 מתגייסים ל–2,850. עם זאת, בתקופה זו חלה ירידה בשיעור החרדים המתגייסים יחסית ליעדי הגיוס השנתיים שנקבעו להם על ידי צה"ל. כמו כן, מספר החרדים שהתגייסו לשירות לאומי־אזרחי בשנים 2014–2016 ירד מ–744 ל–571. והכי חשוב: 80% מהחרדים משרתים במסגרות ייעודיות, ואינם מטפסים בשדרות הפיקוד.

למרות שבמשק הישראלי יש אלפי עורכי דין חרדים, ייצוגם בלשכת עורכי הדין, בוועדה למינוי שופטים ובתפקידי שיפוט בכל הרמות כמעט אפסי. כמו כן, קשה להצביע על אילי הון חרדים בישראל, וכפי שפורסם באתר "בחדרי חרדים", אף ידוע כי כ–50 גבירים ומשפחות אמידות יהודיות מרחבי העולם הם שמחזיקים בכספם את עולם הישיבות, הכוללים, החסידויות וארגוני החסד.

שיעור החרדים באוכלוסיית המתנחלים מתקרב ל–40%, וצפוי להגיע ל–50% בתוך עשור. למרות שלפי כל ההצעות לחילופי שטחים שהוצגו במו"מ בין ישראל לפלסטינים רוב מכריע מקרב החרדים אמור להישאר בריבונות ישראל, הרי סקרים שערכה פרופ' תמר הרמן, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מלמדים שהתמיכה בקרבם בפתרון שתי המדינות נמוכה יותר מבכל מגזר אחר בחברה היהודית, והגיעה לשפל של 11% ב–2018. זה מסביר מדוע המפלגות החרדיות נותנות את קולן למי שמתנגד להסכם מדיני עם הפלסטינים.

החמור מכל הוא, שהדמוקרטיה המשרתת את החברה החרדית, אינה עומדת בראש מעייניה. פרופ' בנימין בראון מתאר בספרו "חרדים מ'שלטון העם'", את הטענות החריפות של דוברי החרדים נגד המשטר הדמוקרטי בכלל והדמוקרטיה הישראלית בפרט: "לדעתם, אין לגיטימיות למשטר שאינו על פי התורה, שכן בעם ישראל הקב"ה הוא הריבון, לא העם. על פי העמדה החרדית, ערכי היסוד של הדמוקרטיה, שהם למעשה ערכי היסוד של התרבות המערבית בכללה, פסולים בעיני היהדות, ויותר מכולם פסול ערך החירות. האדם, ובפרט ההמון, אינם ראויים לדעתם לאמון, והם קוראים להפקיד את ההכרעה בידי גדולי התורה. אך מעבר לכל הקביעות העקרוניות האלה מרבים החרדים לתקוף את מי שמסומנים בעיניהם כנציגיה החיים של הדמוקרטיה — מערכת המשפט ואכיפת החוק, ובפרט בית המשפט העליון, התקשורת והשמאל החילוני. בעיתונות החרדית עולה תדיר הטענה, שהדמוקרטיה הישראלית איננה אלא מכשיר בידי כוחות אלה; כלומר שעקרונות הדמוקרטיה נעשים פלסתר בידיהם, והם מטים אותם לרצונם וכרצונם". בראון סבור, כי טענות החרדים "הן יותר אתגר אינטלקטואלי מאיום פוליטי ממשי". האומנם? שעה שאנו רואים את יחסם למתן חסינות לנתניהו, שעמד בבסיס המו"מ להרכבת הממשלה שלא קמה, בתמורה לאתנן שיקבלו, או להסכמה לדרישותיהם הקואליציות שצפויות להשית חשיכה על 88% מהחברה הישראלית?

הנשיא תומאס ג'פרסון, מחבר הכרזת העצמאות ומהאבות המייסדים של האומה האמריקאית, טען שדמוקרטיה וקידושו של העבר אינם עולים בקנה אחד. לִבה של הדמוקרטיה הוא קידום וטיפוח ההווה והעתיד, לפיכך אלו מבקשים להשית על החברה את ערכי העבר חותרים תחת הדמוקרטיה. בתחום זה החברה החרדית לא עמדה באתגר שהציג ז'בוטינסקי במאמר שהוזכר למעלה, שבו כתב: "יש המחנה ואשר מחוץ למחנה... לשם מה נתגעגע לשותפים כאלה? מה בצע, מה תועלת בהשתתפותם, כל זמן שאין שפה משותפת — ואין גם אידיאל משותף? ואיזה צורך יש לנו, לסירתנו הקטנטנה, בנטל מיותר?". אך יש לזכור כי היוצרות התהפכו, והחרדים הם המחנה שילך ויתעצם בעוד שהמחנה הליברלי הדמוקרטי נדחק והופך למיעוט.

בני אדם מתנהגים בהתאם לתגמול הניתן להם, ולכן אתנן התקציבים שהרעיפה ממשלת נתניהו האחרונה על החרדים מחזק את בדלנותם ובולם את ניצני המגמות החיוביות בקרב החברה החרדית, שעדיין לא היתרגמו לכדי שינוי מהותי. ממשלת נתניהו הנוכחית היא אחת הממשלות המיטיבות ביותר עם החברה החרדית. מניתוח שפירסם העיתונאי אדריאן פילוט ב"כלכליסט" (5.3.2018) עולה, כי השווי הכולל של דרישות המפלגות החרדיות שהממשלה נעתרה להן — בין שהן נועדו להיטיב רק עם המגזר החרדי ובין שנועדו להיטיב עם כלל הציבור — הוא 19.7 מיליארד שקל.

מאז שהוקמה ב–2015 ועד היום, הממשלה — ובראשה משרד האוצר בהובלת משה כחלון — נענתה לדרישות תקציביות של המפלגות החרדיות בסך 4.2 מיליארד שקל, שמיטיבות עם הציבור החרדי בלבד: החל מתקציב התמיכות בישיבות החרדיות, שהגיע לשיא של 1.3 מיליארד שקל, דרך תקציב בסך 2.2 מיליארד שקל לרשתות החינוך החרדיות, ועד לתוספת של 107 מיליון שקל לתקציב רשת החינוך העצמאית של אגודת ישראל, שצפוי להגיע לכ–1.4 מיליארד שקל; ואילו רשת מעיין החינוך התורני של ש"ס תקבל תוספת של 104 מיליון שקל, ותקציבה יגיע ל–800 מיליון שקל. במהלך כהונתה העלתה הממשלה את תקציב הישיבות שלוש פעמים, וב–2019 הוא צפוי להגיע לשיא של כל הזמנים — 1.27 מיליארד שקל. על כך יש להוסיף את העובדה שהחרדים הצליחו לבלום את המאבק לצמצום השימוש בכסף מזומן במשק, שעולה למדינה כ–500 מיליון שקל בשנה באובדן הכנסות. כמו כן הם בלמו את הקיצוץ בקצבאות הילדים, צעד שמעניק להם למעשה תוספת תקציבית של 1.5 מיליארד שקל.

אם ממשלות ישראל ימשיכו להתעלם מהמגמות ארוכות הטווח, והחברה החרדית תמשיך לדבוק בערכים ובגישה המאפיינים אותה כיום כלפי הציונות, העבודה, הגיוס לצה"ל, נשים, מיעוטים, הדמוקרטיה ושלטון החוק, מדינת ישראל "לא תוכל שאת", כנאמר בספר משלי, את המצב. היא תקרוס, ותהפוך למדינה שונה במהותה ובמטרתה מחזון האבות המייסדים של הציונות. האתגר של ישראל היום הוא לחבר בין החברה החרדית למדינה. נתוני העוני מוכיחים שמדיניות הגטו החרדי קורסת. היא טובה רק לישיבות ולפוליטיקאים — שאוחזים בערוצי הכוח, המעמד, ההשפעה והכסף — אבל לא לציבור החרדי ולעתיד המדינה. ממשלות ישראל צריכות להפסיק להעניק לחרדים את האתנן שמחזק את בדלנותם, ולהעביר תקציבים לטובת פרויקטים שישלבו אותם בחברה כגורם יצרני ותורם. 71 שנה דבר זה לא נעשה. זה הזמן להתחיל.

ספרו של ד"ר אל"מ (במיל') אריאלי "כל גבולות ישראל" ראה אור לאחרונה