צבי היקר,

לאחר תשובתך, קיימנו פגישה פנימית נוספת להפקת לקחים מהפגישה הקודמת. אני חושב שהדרך בה הצגנו את העשיה ואת התיקונים שעשינו בהתאם לבקשתכם, לקתה בחסר. 

אני משוכנע שאם תנתן לנו אפשרות נוספת להציג את התיקונים שעשינו בהקשר לנושאים שהעלתם, תנוח דעתך. אם עדין ימצאו פערים, אנו מוכנים להשקיע כל  שידרש כדי שיחד נוכל להעביר תכני איכות מותאמים לחיילי וחיילות צה"ל. 

מוזיאון ידידי ישראל קם מתוך כוונה להרחיב את היריעה ולשפוך אור על עשייתם ותרומתם של ידידים נוצרים  שראו בהקמת מדינת ישראל ציווי אלוהי ושליחות. 

לאחר הקמת המוזיאון, גילינו ממצא מדהים. מבדיקה שקיימנו כדי ללמוד את דפוס עבודת המוזיאון ולהפיק לקחים מתוך כוונה להתייעל, גילינו שבעבור תיירים המגיעים מחו"ל המבקרים במוזיאון, למפגש עם חיילי צה"ל יש השפעה יוצאת דופן דווקא בתחום שכלל לא חשבנו עליו, והוא המלחמה בארגון ה BDS.
ההזדהות שלהם עם סיפור הקמת מדינת ישראל באמצעות הביקור בישראל ובמוזיאון, באימוץ הנרטיב הישראלי ובעובדה שזהו סיפור הצלחה שפתאום גם להם יש חלק בו, משכנע אותם לאמץ את הזוית הישראלית בסכסוך בינינו לבין הפלסטינים. 

לצערינו, במלחמה הזו, כל אמירה, כל כתבה שעלולה לפגוע בנו, פוגעת גם במדינת ישראל.

על כף המאזניים מונחת כאן יותר מרק החלטה תחת איזה תנאים יתאפשר לחיילי צה"ל להמשיך לבקר במוזיאון, אלא ערעור הקשר הכל כך חיוני של ישראל לידידיה הנוצרים בעולם בכלל והאמריקנים בפרט. 

איסור על ביקור חיילי צה"ל במוזיאון שנבנה להוקיר את תרומתם של ידידי ישראל להקמתה יתפרש כפגיעה מאוד מאוד גדולה ועשויה להתפרש בצורה מאוד קשה ופוגעת ביחסים בין ישראל לידידותיה גם בארץ ובעיקר בעולם.

לנו, בהנהלת המוזיאון, אין ספק, שכל כתבה אם תפורסם, תתפרסם גם בארץ ומיד לאחר מכן, גם בעולם. כל פרסום מן הסוג הזה לא רק במוזיאון, אלא יפגע בעיקר במדינת ישראל.  

לאור כל האמור לעיל, אני ממליץ שנשקיע כל מה שנדרש כדי שנוכל, בצורה ערכית, למלא אחרי כל הדרישות שתראו לנכון בהעברת מסרים ולא לנסות לתקן עוולות שניתן למנוע אותן כעת.   

בברכה