בס"ד

אחד מהכללים היציבים בכל מערכת הוא שהגלגל לעולם לא עוצר, הוא תמד מסתובב. פעמים אתה למטה ופעמים אתה למעלה, ככה היא הדינמיקה של החיים. במסגרת הסיבוב הזה, אתה מוצא את עצמך, כאשר אתה למעלה, בא בטענות לאנשים, וזה יכול להיות לקולגות, עובדים שלך ומנהלים מעליך, בדברים שרק לפני פרק זמן קצר אתה עברת במקרה הטוב ובמקרה היותר חמור, אתה נפלת בהם. דין אחד מתוק עבורך והסברים מפולפלים יוצאי דופן ודין קשה עם אמירות חד משמעיות ואחרות כלפי אחרים.

דבר מופלא בעיניי הוא שאני אף פעם לא מצליח להבין אותם ולסייע להם, למרות שלפני זמן קצר הייתי באותה סיטואציה. אני אף פעם לא מצליח להצדיק אותם, ללמד עליהם זכות. בכנות, זאת צביעות גדולה שאני חוטא בה.   

פרשת "משפטים" אותה נקרא השבת היא אחת מהפרשיות המרתקות והחברתיות בתורה. מרביתה המוחלט עוסק בחיי היום יום של כולנו, בדברים הכי פשוטים ושגרתיים, במקרים שפוגשים את כולנו מידי שעה. הפרשה בנויה מרצף של מצוות עשה ולא תעשה, כאשר מרביתן המוחלט מדבר על מצוות בין אדם לחברו. אני מבקש להתמקד בציווי התורה הנוגע לגרים המופיע פעמיים בפרשתנו, בשני מקומות שונים:

" וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ:  כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם....." (שמות כב,כ). "וְגֵר, לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם, יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". (שמות כג, ט)

על פי רש"י (1040-1105, צרפת) הצווים בפסוק הראשון מורים על איסור הונאת הגר בממון ואיסור הונאת הגר בדברים (להוליך אותו שולל ולאו דווקא פגיעה כספית) :

"וגר לא תונה" -  אוֹנָאַת דְּבָרִים.... "ולא תלחצנו" -  בִּגְזֵלַת מָמוֹן...." ( רש"י, שם)

הציווי השני מיועד לבתי הדין והשופטים ותכליתו להורות לשופטים כאשר מגיע גר לבית המשפט, המשפט אומנם חייב להיות משפט אמת וצדק, אבל לא צריך ללחוץ אותו יתר על המידה, צריך לנהוג בו בעדינות המתבקשת בשל היותו גר, כפי שמסביר הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893, פולין) :

"וגר לא תלחץ" - אזהרה יתירה לבית הדין שלא יהיו לוחצים אותו אם הוא ראוי לעונש לא ילחצנו יותר מדי". (העמק דבר, שם)

עד היום הייתי בטוח באופן הכי פשוט שיש, שהתורה מצווה אותנו להיזהר בכבוד הגרים בשל העובדה שבעבר אנחנו היינו "גרים" בארץ מצרים ואנחנו צריכים לזכור שהיה קשה לנו ולא להקשות על אחרים. אבל אם נאמר את האמת, במצרים לא היינו בהגדרה הברורה של "גרים", היינו הרבה יותר "עבדים" וזאת לא השוואה טובה. מלבד זאת, עברו כבר יותר מ- 3,300 שנה, מי מאתנו יודע מה זה להיות גר בארץ מצרים ומשם ללמוד.    

העמקה בנושא ועמידה על מהות הציווי מאספקטים שונים, תלמד אותנו שהציווי הזה רלוונטי כל כך לחיים שלנו, שאנחנו בכלל לא מבינים כמה. התנאים, המאפיינים של הגר, כפי שנראה מיד, רלוונטיים לכל כך הרבה אנשים סביבנו וגם לנו, כך שהציווי הזה מדויקים לחיים הכי פשוטים שלנו ולפעולות הכי שגרתיות שאנחנו עושים כל יום.

רבי אברהם אבן עזרא (1089-1167, ספרד) מסביר מה עומד בבסיס הציווי :

"וגר- כאשר יקבל הגר שלא לעבוד עבודת כוכבים לא תונהו בארצך. בעבור שיש לך כח רב ממנו. וזכור כי גרים הייתם כמוהו. וכאשר הזכיר הגר שאין לו כח ככה היתום והאלמנה שהם ישראלים ואין להם כח. ואחר שאמר לא תענון לשון רבים. אמר אם תענה. כי כל רואה אדם שהוא מענה יתום ואלמנה ולא יעזרם גם הוא יחשב מענה". (שמות כב, כ)

אבן עזרא מסביר מהו הכלל ואם רק נהיה כנים עם עצמנו נודה שהוא כל כך רלוונטי אלינו שזה מדהים. "בעבור שיש לך כח רב ממנו" - מי מאתנו לא מכיר את הסיטואציה שבה אדם שיש לו יותר כוח מאחר מנצל את כוחו ופוגע באחר שלא לומר דורס את האחר בדרך לתפקיד, למינוי קבוע או זמני, להישג מרשים על גבו של האחר. מי מאתנו לא היה בסיטואציה שבה הוא ניצל "קצת" את כוחו כדי לעשות "קצת" פחות טוב לחברו לעבודה במקרה הטוב, מי מאיתנו לא השתמש בכוחו רק "טיפה" בכדי לעכב קולגה שלו ולפעמים גם אל מול חבריו.

הכוח משכר ומעוור ולפעמים עושים גם דברים לא ראויים איתו. התורה אומרת לנו, אל תנצל את כוחך בכלל ובטח לא מול כאלו שאין להם כוח לעמוד מולך.  

רבי יוסף בכור שור מבעלי התוספות (המאה ה- 12, צרפת), מביא זווית נוספת למהות של האיסור, אומנם הוא עושה זאת במעט מילים, אבל באופן מדויק ורלוונטי להיום :

"וגר לא תונה. לפי שאינו יודע ענייני הארץ דבר קל לאנות אותו". (שמות כב, כ)

הגר, גם אם יש לו כוח לעמוד מולך, הוא חדש, הוא עוד לא הבין איפה הוא נמצא,  הוא אינו יודע את ענייני הארץ, הוא לא מכיר את החוקים והכללים. אל תבלבל אותו, אל תונה אותו – הוא הכי פגיע שיש, בקלות מבלבלים אותו. כאשר מגיע אדם חדש לעבודה, כאשר אתה עושה חפיפה עם מישהו בתפקיד -  תעזור לו, אל תפיל אותו, אל תכשיל אותו בתפקידו, בדרכו, בחייו. אל תיתן לו עצות לא טובות שמבוססות על חוסר ידיעתו. אנחנו אלופים בלהעביר הרבה מידע לא רלוונטי או לא להעביר את כל המידע בזמן שבאמת צריך, בלא לתת את העצות הכי טובות ומדויקות שיש. בעצם זה רק אצלי ככה.

הרמב"ן לוקח אותנו לזווית נוספת הנוגעת למהות הציווי על הגר ואף היא נוגעת לחיי היום יום :

" והנכון בעיני כי יאמר, לא תונה גר ולא תלחצנו ותחשבו שאין לו מציל מידך, כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו וכן האלמנה והיתום לא תענו כי אשמע צעקתם, שכל אלה אינם בוטחים בנפשם, ועלי יבטחו". (שמות כב', כ)

הגר לא מחובר, הוא לא מקושר, הוא לא ברשתות כאלו ואחרות. יש גם אנשים כאלו. אין לו מי שיעזור לו, שיקדם אותו, אין מי שימנע פגיעה בו. יש אנשים שאין מי שיעזור ויסייע להם. צריכים אנו להיזהר בהם. אלו אנשים שאינם בוטחים בנפשם, אנשים שאפשר לפגוע בהם די בקלות. להם צריך לסייע, לעזור, לדחוף. לא ההפך.

אבל אני רוצה לחזור חזרה לרש"י שאיתו פתחנו, רש"י במילים מועטות ומדויקות נותן כלל מדהים, שאם רק נזכור אותו ואם רק נסכים להיות כנים ולהפנים אותו,  החיים שלנו והחיים של הסובבים אותנו יהיו הרבה יותר נוחים, שקטים ושלווים.

רש"י מסביר מדוע אסור להונות את הגר, וזה לא בגלל שהיית בעבר במצרים ולא בגלל שלך יש כוח ולו אין ולא בגלל שהוא לבד ואין לו מושיע ולא בגלל שהוא אינו יודע את ענייני הארץ, אלא בגלל ש :

כי גרים הייתם. אִם הוֹנִיתוֹ, אַף הוּא יָכוֹל לְהוֹנוֹתְךָ וְלוֹמַר לְךָ, אַף אַתָּה מִגֵּרִים בָּאתָ, "מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ". (שמות כב, כ)

הבנו ?! אסור להנות את הגר בגלל שמום שבך אל תאמר לחבריך. לא בגלל שאתה חזק ממנו, יודע ממנו, מחובר ומקושר ממנו – אלא בגלל שאתה פגום יותר ממנו. הפגם שבך הוא לא פחות הפגם שאתה מטיח באחר או רואה בחבריך. מי מאיתנו רואה את הפגם שלנו בכלל ?! אין בנו שום פגם. אם נצטרך לעמוד בכלל הזה, לא נוכל להטיח שום דבר באף אחד. זאת האמת.

אומנם איני פרשן, איני חכם, איני מבין כלום ואני כלום ושום דבר, אבל אין לי ספק שכאשר התורה ציותה ציווים אלו היא דיברה בלשון "הווה", היא דיברה בשפה שהייתה במציאות הקיימת. "הגרים" הם אלו שהיו החוליה החלשה, הפגיעה, הבודדת. יכול להיות שזה נכון גם להיום כלפי הגרים, אבל יש עוד הרבה אנשים מאוכלוסיות שונות עם אותן מאפיינים "גרות" בדיוק. הם לא רחוקים מאיתנו – הם יכולים להיות העובדים שלך, המנהלים שלך, הבוסים שלך, החברים שלך ואפילו הילדים והמשפחה שלך. גם אנחנו לפעמים יכולים למצוא את עצמנו "גרים" בחברתנו. מספיק, זה בכוחנו.

שנזכה. שבת שלום.