תחקיר "הארץ"בלי תוכניות, אימונים וציוד - כך התמודד צה"ל עם המנהרות

כשנה וחצי מוגש תדרוך חודשי על המנהרות, ומשנה שעברה ידוע שחמאס מייעד אותן לפיגוע. ועדיין, למנהרות ב"צוק איתן" החיילים הגיעו לא מוכנים

עמוס הראל וגילי כהן

17.10.2014

פערים גדולים בהכשרה, באימונים ובציוד הקשו על צה"ל במשימתו העיקרית במלחמה שהיתה הקיץ ברצועת עזה - הרס המנהרות ההתקפיות שחפר החמאס מהרצועה לשטח ישראל, כך עולה מתחקיר "הארץ". בזמן הלחימה בחמאס תפס צה"ל אזור ברוחב של כשני קילומטרים בפאתי השטח הבנוי הפלסטיני, מצפון הרצועה ועד לדרומה, כדי להרוס 32 מנהרות התקפיות שעל מיקומן הצביעו זרועות המודיעין. אולם, הפערים הללו, לצד תוכניות מבצעיות חלקיות שעודכנו והושלמו רק ברגע האחרון, הביאו להתארכות הפעולה הקרקעית הרבה מעבר לתחזיות המקוריות של מערכת הביטחון.

העיכובים נבעו גם מהעובדה שהקבינט התלבט ארוכות אם לאשר את הפעולה נגד המנהרות, על רקע הסתייגויות במערכת הביטחון עצמה. באופן פרדוקסלי, דווקא תקיפה מקדימה של פירי המנהרות מן האוויר הקשתה על עבודת הכוחות בשטח מרגע שאלו נכנסו לרצועה, משום שהפריעה באיתור תוואי המנהרות. ואם לא די בכך, לכוחות הקרקע חסרו אמצעים מתאימים לפיצוץ המנהרות, לאחר שאיתרו אותן.

היבטים שונים הנוגעים לפרשת המנהרות פורסמו כאן תוך כדי המלחמה ומיד לאחר סיומה. התחקיר הנוכחי מסתמך על שיחות עם כ–20 מהמעורבים המרכזיים בפעולה ובאישורה: שרים בקבינט, קצינים בכירים בצה"ל, אנשי מודיעין וכן קצינים וחיילים שנטלו חלק בהרס המנהרות. כשהתברר היקף איום המנהרות, התמקד הדיון הציבורי בקושי המתמשך במציאת פתרון טכנולוגי לאיתורן, ובשאלה מה ידע המודיעין. התמונה המתגבשת כעת רחבה בהרבה, והיא חושפת פערים בשורה של תחומים. ההיערכות והטיפול במנהרות אמורים עדיין להיבדק ביסודיות בידי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

עוד כותרות בנושאיעלון ל"הארץ": בנט הפעיל מניפולציות נגד הרמטכ"ל בקבינט במלחמה בעזהמלחמת המודיעין: פערי ההערכות בין אמ"ן לשב"כ במלחמה בעזה

הפרויקט האסטרטגי

השימוש הראשון שעשו הפלסטינים ברצועה במנהרה התקפית לתוך שטח ישראל היה במבצע שבו נחטף גלעד שליט, ביוני 2006. בין מבצע"עופרת יצוקה" בינואר 2009 למבצע "עמוד ענן"בנובמבר 2012, האיץ הארגון את חפירת מערך המנהרות והבונקרים התת־קרקעיים שלו ברחבי הרצועה, אולם אלה התמקדו בשלב ראשון במטרות הגנתיות. ימים אחדים לפני "עמוד ענן" התפוצצה מנהרה ממולכדת ליד כוח צה"ל שעסק בסריקות ממערב לגדר המערכת במרכז הרצועה. כלי רכב ממוגן נהדף באוויר מעוצמת הפיצוץ, אולם החיילים שהיו בו ירדו מן הרכב כמה דקות קודם לכן ומשום כך לא היו נפגעים בתקרית.

באותה עת, הגביר חמאס הילוך בתוכניתו המבצעית. מוחמד דף חזר לראש הזרוע הצבאית של הארגון אחרי חיסולו של אחמד ג'עברי בידי ישראל בפתיחת המבצע. לצד תגבור מערך הרקטות, החליט דף להשקיע מאמץ מיוחד בקידום המנהרות ההתקפיות, שבהן ראה פרויקט אסטרטגי. עד קיץ 2014 נחפרו יותר מ–30 מנהרות התקפיות, בעלות כוללת של מאות מיליוני דולרים. אמ"ן והשב"כ הצליחו לאתר יחד 32 מנהרות, אולם היה ביניהם ויכוח באשר לשאלה כמה מן המנהרות כבר נחפרו אל מתחת לשטח ישראל (ההערכות נעו בין שליש למחצית מן המספר הכולל). בשנה וחצי שקדמו למבצע "צוק איתן" חשף צה"ל שלושה פתחי מנהרות בצד המזרחי של הגדר, בתוך שטח ישראל. בנובמבר אשתקד, בעת שכוח צבאי חצה את הגדר לתוך השטח הפלסטיני כדי להרוס אחת מהן, הופעל נגדו מטען חבלה שהוטמן במנהרה ושישה קצינים וחיילים נפצעו.

קצין הנדסה שעסק באיתור המנהרות אמר ל"הארץ" שחשיפת שלוש המנהרות "נתנה לנו את הפרופורציות הנכונות. בעבר הכרנו מנהרות הברחה ותופת צרות שהיה צריך להתקדם בהן בהליכה שפופה. אבל המנהרות שאיתרנו בשנה שעברה הבהירו לנו שלפנינו משהו אחר לגמרי: אלה היו מנהרות רחבות עם מערכות קשר פנימי, שנחפרו עמוק מתחת לקרקע והדפנות שלהן עובו בשכבות של בטון. אפשר היה לצעוד בהן בקומה זקופה בלא קושי. זה השלב שבו הבנו שכבר לא מדובר באיום טקטי נקודתי על כוחות צה"ל לאורך הגדר, אלא בחלק ממשהו רחב ומסוכן יותר. פתאום אתה רואה מול העיניים פיגוע שתוכנן בכלל לעומק כ–300 מטרים או יותר בתוך שטחנו. אתה נכנס למנהרה ומבין שהיא לא נועדה רק לחטוף חייל מקרבת הגדר, אלא יכולה להעביר סד"כ (סדר כוחות) גדול של האויב בתוך זמן קצר לעורפנו ולתקוף שם".

זו אכן היתה התובנה שהתגבשה באותה עת: שמוחמד דף מתכנן מהלך גדול ליום פקודה. המנהרות ההתקפיות יוכלו לשמש את חמאס למתקפה מתואמת נגד כמה יעדים כמהלומה פותחת בסיבוב לחימה עם צה"ל, או לחלופין, למתקפת פתע בעורף כוחות צה"ל, אחרי שאלו כבר תקפו ברצועה. באותה עת רוכז מאמץ מודיעיני ומבצעי בהבנת פרויקט המנהרות.

מתחילת 2013 ואילך הפיק אמ"ן דו"ח חודשי לראש הממשלה בנימין נתניהו, לשר הביטחון משה (בוגי) יעלון ולראשי זרועות הביטחון, שבו נכללה סקירה של כל המנהרות ההתקפיות המוכרות והתוואי הידוע של כל אחת מהן. לפיקוד הדרום הוקצו באותה תקופה משאבים רבים - אמצעים, מערכות לאיסוף מודיעין וכוחות - לצורך הטיפול במנהרות. "הופעל עלינו לחץ לטפל בזה. אמרו לנו: 'תעשו מה שאתם יכולים, רק תעברו את האירוע הזה בשלום'", מספר קצין ששירת באוגדת עזה. "זה נהפך ליעד הראשון בסדר העדיפויות של האוגדה".

אבל המהלך נגד המנהרות לא חרג במידה רבה מתחומי פיקוד הדרום או המודיעין. סדרתהפתרונות הטכנולוגיים לאיתור מנהרות שבחנה המינהלת לפיתוח אמצעי לחימה במשרד הביטחון (מפא"ת), לא הניבה מענה שיאפשר איתור שיטתי של פירי המנהרות בצד הישראלי. ואילו המדיניות שהכתיבו הדרג המדיני והמטכ"ל, פסלה טיפול התקפי מונע של צה"ל בצד הפלסטיני של הגדר. ישראל לא הפציצה מהאוויר את תוואי המנהרות שזיהתה בשטח הרצועה וגם לא שיגרה כוחות קרקעיים כדי לפגוע בהן, מחשש (שהיה כנראה מבוסס כשלעצמו) שמהלך מקדים מצדה יוביל להתלקחות עימות צבאי עם חמאס.

בעיות באימונים

מה שהובן בפיקוד הדרום, באוגדת עזה ובאמ"ן לא תורגם למהלכים מעשיים דיים בשאר חלקי צה"ל. במטכ"ל החלו לדבר על לוחמה תת־קרקעית בבונקרים ובמנהרות, כבר בעקבות מלחמת לבנון השנייה. אבל בפועל, הסתפק הצבא בהקמת מנהרות קצרות יחסית בשלושה מתקני אימון פיקודיים, בצפון, במרכז ובדרום. ביקור באחת מהן לפני כשנה, לא הותיר רושם עמוק: זו נראתה כמו תעלת לחימה שגרתית, מכוסה בגג, לא מתחם לחימה מורכב.

מרבית גדודי החי"ר הסדירים והיחידות המיוחדות התנסו במנהרות רק באימונים קצרים, שכמעט לא היה בהם תוכן ממשי. "ירדנו בחבל לתוך פתח של מתחם שדימה שמורת טבע, מאחז של חיזבאללה בשטח פתוח. בזה הסתכמה ההיכרות שלנו עם הלחימה התת־קרקעית", סיפרו חיילים בגדוד סיור של חטיבת חי"ר.

ההכנות ביחידות המילואים - אפילו בגדודי ההנדסה הקרבית, שהצבא נשען עליהם במידה רבה במלחמה בעזה - היו שטחיות עד בלתי קיימות. קצינים וחיילים במילואים מגדודי ההנדסה אמרו שהאימונים שעברו, אחת לשנה או לשנתיים, תאמו את התפקידים המסורתיים של החיל, כמו פריצת שדות מוקשים. על מנהרות לא דיברו, אפילו לא בגדודי המילואים ששובצו מראש לפעילות אפשרית במסגרת מבצע לכיבוש הרצועה. כשהעירו החיילים למפקדיהם שתכני האימונים אינם רלוונטיים לאתגרים המבצעיים שעשויים לעמוד בפניהם, נענו שהבעיה מוכרת.

חטיבת גבעתי, שמתוקף שיוכה לפיקוד הדרום תפסה מלכתחילה מקום מרכזי בהכנות ללחימה בעזה, עסקה לפני פרוץ המלחמה בפיתוח תורת לחימה למרחב התת־קרקעי, בהוראת אלוף הפיקוד. באמצע יולי אמורה היתה החטיבה להוביל השתלמות פיקודית ליחידות אחרות. ההשתלמות בוטלה, כיוון שהמלחמה כבר החלה.

מנהרה שהתגלתה בעת הלחימה בעזה צילום: רויטרס

הקבינט לא בתמונה

חשיפת המנהרות ההתקפיות אשתקד הולידה הרבה הזדמנויות צילום בכלי התקשורת. שר הביטחון ובכירי צה"ל סיירו בהן והצטלמו בפתחן. אלוף פיקוד הדרום, סמי תורג'מן, התראיין לערוץ 2 לצד מנהרה ותיאר את המנהרות כאיום המרכזי שעמו יידרש הפיקוד להתמודד.

בפורום אחד לא התקיים באותה תקופה דיון רציני באיום המנהרות: הקבינט המדיני־ביטחוני. מרבית חבריו, לפי עדותם, לא היו מודעים כלל לעומק הבעיה. מחצית מחברי הקבינט נכנסו לתפקידיהם רק לאחר בחירות 2013 ואת רוב זמנם העבירו בדיונים על סכנת הגרעין האיראניועל ההתפתחויות בגבול סוריה ולבנון. בעיית המנהרות מעזה הופיעה, במקרה הטוב, "רק כסעיף י"ז בהערכת המצב", אמר חבר הקבינט, השר נפתלי בנט לפני כחודש.

על הדו"ח המודיעיני החודשי שקיבלו נתניהו ויעלון, שאר חברי הקבינט כלל לא ידעו. ראש הממשלה אמנם מינה את היועץ לביטחון לאומי באותה תקופה, האלוף (מיל') יעקב עמידרור, לעמוד בראש צוות שיבחן את בעיית המנהרות, אבל עמידרור עצמו הודה בתחילת החודש בראיון לגל"צ שיש הבדל בין הידיעה על קיומן של המנהרות לבין הפנמת מלוא חומרת האיום.

לא היה לנו די ידע, אמר עמידרור, והשווה את האיום להפתעה שחולל ירי טילי הסאגר המצריים על הטנקים של צה"ל במלחמת יום הכיפורים. גם באמ"ן מודים במבט לאחור, כי נראה שהיה צורך לחדד בסקירות לקבינט את שאלת המנהרות, אף שהמידע המודיעיני המפורט היה זמין לראש הממשלה ולשר הביטחון.

מחודש אפריל 2014 ואילך, התבהר בהדרגה כי חמאס מכין אפשרות לפיגוע גדול באמצעות מנהרה באזור כרם שלום, בקצה הדרומי של הרצועה. השב"כ הוציא התרעה לפיה חמאס עלול לנסות לחטוף חיילים ואזרחים בעזרת המנהרה, במטרה להביא לפריצת המצור הישראלי־מצרי על הרצועה. המטכ"ל, פיקוד הדרום וזרועות המודיעין עשו מאמצים קדחתניים לאיתור המנהרה. אוגדת עזה ריכזה יותר מ–30 כלים הנדסיים, מספר יוצא דופן בגודלו, במאמץ לחשוף את פיר היציאה בשטח ישראל והציבה חסימות שמטרתן לעכב את הגישה מהשדות שליד הגדר אל קיבוץ כרם שלום. כשהחיפושים בצד הישראלי לא הועילו, אושרה לצבא פעילות התקפית. חיל האוויר הטיל כ–30 פצצות ג'יי־דאם מדויקות בצד הפלסטיני של הגדר, במטרה לקטוע את תוואי המנהרה. למרות זאת ירדו ב–6 ביולי שבעה מלוחמי הכוח המיוחד ("נוכבה") של חמאס למנהרה, ונהרגו במפולת שאירעה כתוצאה מאחת ההפצצות. התקרית בכרם שלום היתה הדחיפה האחרונה לקראת פרוץ המלחמה בין ישראל לחמאס. הארגון הפלסטיני הגיב על הרג אנשיו במנהרה במטחים כבדים של רקטות, שיעדיהם הלכו והתרחבו. ממשלת ישראל החליטה בלילה שבין 7 ל–8 ביולי על מבצע "צוק איתן" ברצועה. כך החלה הלחימה שארכה 50 יום.

ההסלמה ברצועה החלה עוד במקביל לסיומו של מבצע "שובו אחים" בגדה המערבית. ב–30 ביוניאיתר צה"ל את גופות הנערים, גיל־עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח, שנחטפו שבועיים וחצי קודם לכן בגוש עציון. לפי דברים שאמר השר בנט לתקשורת לפני כחודש, בנט הוא שהעלה לראשונה את הצורך הדחוף לטפל באיום המנהרות. בנט נשען על מערכת קשרים ענפה עם מפקדי חטיבות בצה"ל, בני גילו שאותם הוא מכיר משירותו הסדיר כלוחם וקצין ביחידות מיוחדות. מהם למד על חומרת האיום ושמע על ריכוז המאמץ לאיתור המנהרה בכרם שלום.

דרישת בנט הועלתה לראשונה ב–30 ביוני, בפגישה בארבע עיניים עם נתניהו ומיד לאחר מכן בישיבת הקבינט. פעולה התקפית נגד המנהרות, אמר, תהיה תגובה הולמת לרצח הנערים ובאותה הזדמנות תסיר מעל הפרק איום ממשי על יישובי עוטף עזה. בימים הבאים התכנס הקבינט לישיבות יומיות, שבהן התעדכן על המתיחות בגדה ובקרב ערביי ישראל ועל המשך הסריקות אחר המנהרה בכרם שלום.

השר יעלון בקריה בתל אביב צילום: דודו בכר

בנט, לפי גרסה זו, חזר והעלה את הדרישה לטיפול מקיף במנהרות. יעלון, ועמו בכירי צה"ל והשב"כ, הגיבו בהסתייגות. תחילה אמרו שהכנות חמאס בכרם שלום מעידות על היערכותו ל"פיגוע מדף" שאין ודאות מתי יופעל. אחר כך סברו שדי במדיניות של הכלה, איומים ואזהרות, כמו פיזור נורים בצד הפלסטיני של כרם שלום בידי חיל האוויר, כדי לשדר לחמאס שישראל עלתה על תוכניותיו. בהמשך הסכימו להחריף את הצעדים לתקיפה באמצעות פצצות הג'יי־דאם. אבל הגישה הכללית דגלה בשיבוש, לא בסיכול: די היה, לטעמם של ראשי מערכת הביטחון, בפעילות הגנתית מעיקרה למניעת הפיגוע. לא היתה הצדקה לפעולה התקפית נרחבת.

בכל דיון בנט חפר וחפר, "כמו קאטו הזקן", אבל מצא עצמו במיעוט. שותפו לאגף הנצי בקבינט, שר החוץ אביגדור ליברמן, דגל בכיבוש הרצועה או חלקה והתעניין פחות בבעיית המנהרות. יתר השרים היו קשובים לחששות הצבא מפני הבוץ הטובעני של עזה: מרגע שנכנסת, לך תדע מתי תוכל להיחלץ.

החזית נגד מבצע קרקעי היתה באותה עת עדיין אחידה ורחבה. ראש הממשלה אמנם הציג פה ושם שאלות לצבא, אבל לא חרג מדעת הרוב בקבינט. החוכמה המקובלת, כפי ששמעו אותה חברי הקבינט, גרסה כי חמאס אינו מתכוון להפעיל את המנהרות ההתקפיות, אף שבאותו זמן הארגון כבר שיגר את לוחמי הקומנדו הימי שלו לתקיפה שנכשלה בחוף זיקים.

הוויכוחים נמשכו גם לאחר הרג אנשי החמאס בכרם שלום ופרוץ המלחמה. היעדים שהוגדרו לצה"ל היו פגיעה קשה בחמאס והחזרת השקט לדרום. המנהרות לא הוזכרו בפירוט. בין 8 ל–15 ביולי הסתפקה ישראל בתקיפות מרחוק, בתגובה לירי הרקטות מהרצועה אל דרום ומרכז הארץ - הפצצות כבדות מן האוויר, בגיבוי ירי ארטילרי לעבר מפקדות חמאס, מערכי ייצור הנשק ומרחבי שיגור הרקטות שלו. צה"ל ריכז כוחות חי"ר ושריון בגבול הרצועה והרכיב צוותי קרב חטיבתיים, אך אף חייל לא חצה את הגדר לתוך השטח הפלסטיני.

בהדרגה נחשף לפני חברי הקבינט איום המנהרות במלוא חומרתו: עשרות מנהרות התקפיות, לכל אורך הגזרה, שפירי היציאה של חלקן כבר נחפרו בשטח ישראל, סמוך למוצבי צה"ל ולקיבוצים. ועדיין, חברים בפורום טענו שזיהו חוסר רצון, אפילו גרירת רגליים של מערכת הביטחון בהתמודדות עם האיום. אחדים מהם התלוננו שהקצינים מערפלים במתכוון את דבריהם, כדי שלא להציג לקבינט את התמונה במלואה. הפעילות ההתקפית נגד המנהרות התמצתה בהפצצה מן האוויר של חלק מהפירים בצד הפלסטיני, צעד שעתיד היה לגרום לצה"ל צרות צרורות בהמשך, כשהכוחות ייכנסו לשטח.

גרסת יעלון שונה בתכלית, מטבע הדברים. בראיון ל"הארץ" שלשום, אמר שר הביטחון כי "איום המנהרות וההיערכות ההגנתית של צה"ל הוצגו לקבינט כמה פעמים, וביתר פירוט בשבוע שקדם למבצע הקרקעי. כשהבנו שחמאס מחפש הישג באמצעות פיגוע מנהרה בכרם שלום, סיכלנו אותו".

איסוף המידע של בנט מהמח"טים מרתיח אותו. "האם זה לגיטימי שפוליטיקאי ייצור קשר ישירות עם קצינים ועל בסיס זה יעשה מניפולציות נגד רמטכ"ל בקבינט, יגדיר אותו כסוס עצל מול הקצינים בשטח, הסוסים הדוהרים? זו אנרכיה, לא דמוקרטיה. בנט לא המציא את הפעולה נגד המנהרות ולא היה צריך אותו כדי לדחוף אותה. מה, הוא הכין את הכוח? הוא המציא את התרגולת? מי אחראי לרוח הלחימה של הצבא, הרמטכ"ל או איזושהי מפלגה?". לשכת בנט, בתגובה, האשימה את יעלון כי הוא "אבי הקונספציה שקרסה, שלפיה חמאס מורתע ולכן לא ישתמש במנהרות", והודיעה כי בנט יתבע לבדוק את הפרוטוקולים של ישיבות הקבינט כדי להוכיח את צדקתו.

חייל צה"ל עם צאתו מרצועת עזה, בתחילת חודש אוגוסט צילום: אי–פי

ב–15 ביולי החליט הקבינט, בהתנגדות בנט וליברמן, לאשר את ההצעה המצרית להפסקת אש עם חמאס. המאמץ המצרי קרס לאחר שחמאס דחה את ההצעה, שהנוסח שלה תואם מראש בין קהיר לירושלים. אבל גם אם נתניהו ויעלון העריכו שחמאס יסרב, קשה להתעלם ממשמעות ההחלטה: ההנהגה הישראלית, שאז כבר היתה מודעת כולה למלוא היקפו של פרויקט המנהרות ההתקפיות, היתה מוכנה לעצור את האש בתום שבעה ימי לחימה בלי לפגוע כהוא זה בקלף העיקרי של חמאס.

יעלון משיב לטענות: "היה לנו מענה לאיום - בתקיפות מהאוויר ובחיזוק ההגנה, תוך המשך הסריקות בשטחנו אחרי הפירים. נענינו ליוזמה המצרית גם כדי להשיג לגיטימציה בינלאומית למהלכינו הבאים. כל עוד ניסינו להגיע להפסקת אש בשלב ההוא, עוד לא היה מקום לפעולה קרקעית, שהיתה מוצדקת אבל עלתה לבסוף בחיי 66 חיילים".

התוכניות לא התאימו

התפנית המרכזית במערכה התחוללה כעבור יומיים, בבוקר ה–17 ביולי. 13 מחבלים חמושים, אנשי כוח המנהרות של חמאס, יצאו מבטן האדמה דרך פיר התקפי בשטח ישראל, כמה מאות מטרים מקיבוץ סופה. מל"ט של צה"ל צילם את יציאתם והחוליה הותקפה מן האוויר. שידור התמונות, שהפיץ דובר צה"ל, עורר זעזוע כבד בציבור ובהנהגה. ראשי המועצות האזוריות בעוטף עזה, שקודם הדגישו את איום המרגמות והרקטות על יישוביהם, שינו את טעמם. ראש מועצת אשכול חיים ילין, איש מתון בדרך כלל, דרש מהממשלה להורות לצה"ל לפעול מיד להרס כל המנהרות.

בסדרת התייעצויות שקיימו נתניהו ויעלון עם מערכת הביטחון ועם חברי הקבינט בשעות הבאות, הוחלט לפעול. בשעות הערב המאוחרות ניתנה לצבא ההוראה להיכנס לרצועה ולטפל במנהרות. ילין לא היה היחיד שנרעש לנוכח תמונת המחבלים במנהרה. גם הרמטכ"ל, בני גנץ, הודה מאוחר יותר בשיחה פרטית: "האירוע בסופה הפיל לנו את האסימון".

אבל התוכניות המבצעיות שעמדו לרשות צה"ל לצורך פעולה קרקעית היו רחוקות משלמות. התוכניות המקוריות של פיקוד הדרום כמעט שלא נגעו במנהרות, אלא כללו כמה "מדרגות" להשתלטות, הולכת ומעמיקה, על אזורים ברצועה. הרעיון שעמד בבסיסן היה פגיעה בחמאס, תוך שלילת נכסים ממנו, הרתעתו ופגיעה במרחבי שיגור הרקטות שלו, במטרה לדכא חלקית את האש לעורף הישראלי. אחת האפשרויות עסקה גם בהרס מנהרות התקפיות אחדות, שזוהו קרוב יחסית ליישובים ישראלים, אך לא כמשימה בעדיפות ראשונה. לפעולה ברצועה, שהתמקדה כעת רק במנהרות, נשלחו לא פחות משלוש אוגדות, שתחתיהן פעלו בגזרה המצומצמת יחסית עשרה צוותי קרב חטיבתיים ובהם גדודי חי"ר, שריון והנדסה. התוכניות החדשות גובשו במהירות רבה, תוך שינויים גדולים.

על הפעולה בצפון הרצועה הופקדה אוגדה 162. מפקד האוגדה, תת־אלוף נדב פדן, אמר ל"הארץ"כי התוכניות עברו "התאמה הדרגתית" לטיפול במנהרות, מרגע שהאוגדה שלו החלה בהכנות למבצע ברצועה בתחילת יולי ועד הכניסה לשטח. סביב ה–10 ביולי, העיד, "אנחנו נכנסים לתוך העולם הזה של המנהרות". באופן שמהדהד את הדברים של עמידרור וגנץ, אמר פדן כי הבין את הבעיה במלוא חומרתה רק כשאיתרו כוחותיו מנהרות בתוך הרצועה. "הכרנו את המנהרות בעיקר בתיאוריה. לא היה לנו ניסיון מבצעי. יש משהו בחיכוך, בהתנסות, שמאיץ את ההבנה. הפנמנו את הדברים עד תום רק תוך כדי הטיפול במנהרות".

תא”ל נדב פדן צילום: גיל כהן מגן

הכוחות לא נכנסו לעומק השטח, אלא התבססו על רצועה ברוחב מרבי של כשני קילומטרים מערבית מן הגדר ומשם החלו לפעול לאיתור המנהרות והשמדתן. הפעולה של חטיבת גולני, בשכונת שג'עייה במזרח עזה, נדחתה ביומיים למוצאי שבת, ה–19 ביולי. המערך של חמאס בשכונה נחשב חזק יותר. זה היה גם השטח הבנוי הצפוף ביותר שבו נתקל צה"ל.

מהמהלך של גולני, כמו של אחדים מצוותי הקרב החטיבתיים, נעדרו מרכיבים מהותיים של הפתעה ותחבולה. חיילי גולני, שהסתערו חזיתית, נתקלו בהתנגדות קשה, יוצאת דופן של חמאס. ב–24 השעות הראשונות נהרגו 16 מלוחמי החטיבה; המח"ט ושני מג"דים נפצעו (מג"ד נוסף נפצע קשה בהמשך השבוע). נדרשו קרב גבורה של לוחמי גולני, בליווי תקיפות אוויריות מסיביות והפגזות ארטילריות כבדות כדי לשבור את התנגדות חמאס.

בגזרה הזו, כמו במרבית הגזרות האחרות, התמקד המבצע הקרקעי במנהרות בלבד. הכוחות לא קיבלו הנחיה לתמרן יותר לעומק ולפגוע במערכי חמאס. במקומות הספורים שבהם עשו זאת – הנח"ל וחטיבת השריון 401 בבית-חאנון, גבעתי ברפיח אחרי חטיפת סגן הדר גולדין – הופתעו המפקדים מהקלות היחסית שבה חדרו לעומק מערכי האויב.

השמדת המנהרות

כך, בלא תורת לחימה מפורטת ומתורגלת דיה, עם ידע מעשי מינימלי ותוכנית אופרטיבית שגובשה טלאי על טלאי, עם כמות בלתי מספקת של אמצעים להשמדת המנהרות, נכנסו הכוחות לרצועה. על הפערים חיפו, כמעט כרגיל בצה"ל, יכולת אלתור גבוהה, רוח לחימה ונחישות גדולה של המפקדים והחיילים בחוד. אבל הקשיים האריכו את משך הפעולה, מעבר למשוער.

ב–20 ביולי, סמוך לראשית המבצע הקרקעי, אמר יעלון שהשמדת המנהרות תיקח עוד יומיים־שלושה. בפועל, עברו עוד שבועיים וחצי. גם הערכות שהשמיע הצבא בקבינט התגלו כאופטימיות מדי. השלמת הפעולה התעכבה גם לנוכח קריסתה של הפסקת האש בתחילת אוגוסט (על רקע חטיפת גולדין). ההחלטה שלא להעמיק את כניסת היחידות לשטח הבנוי אמנם חסכה עוד נפגעים, אבל במידת מה "הזמינה" התקפות של חוליות חמאס על הכוחות שעסקו באיתור המנהרות.

בזמן שהחיילים חיפשו במרץ מנהרות בצד הפלסטיני ממערב לגדר, הספיק דף לשגר עוד שלוש חוליות במנהרות אל צדה המזרחי, בתוך שטח ישראל. החוליות הרגו 11 חיילי צה"ל - מחוליית הפיקוד של מח"ט 188, החפ"ק של מפקד גדוד בבית הספר לקצינים ומכוח אבטחה של בית הספר למ"כים, שאנשיו הופתעו בפילבוקס ליד נחל עוז. המפקדים צפו בתסכול בהפתעות שהנחית חמאס בעורפם.

בשבועות שלפני הפעולה השיג אמ"ן פריצת דרך מסוימת בזיהוי פירי המנהרות בצד הפלסטיני של הגדר. אבל משהחלה ההסלמה ב–8 ביולי, הפציץ חיל האוויר את הפירים באופן שיטתי, מחשש שחמאס יקדים להשתמש במנהרות. נראה שהתקיפות מהאוויר לא הוציאו את המנהרות לחלוטין מכלל שימוש. "הרווחנו זמן בשיבוש התקפות חמאס, אבל אז הפסדנו אותו כשאנחנו נכנסו פנימה, מפני שההפצצות הקשו עלינו לאתר את התוואי בצד הפלסטיני ולהשלים את פיצוצו", מודה הרמטכ"ל גנץ. אחד הקצינים מדבר גם על פער מודיעיני: "המודיעין עשה עבודה מעולה, אבל זה לא שבכל מקום היה לנו נ"צ 12 ספרות (כלומר, דיוק מוחלט בתוואי המנהרה)".

החיילים שפעלו ברצועה הופתעו ממספר הפירים וההסתעפויות שלהן, שחייבו סריקות ממושכות. צוואר הבקבוק, אומרים מפקדי אוגדות וחטיבות שהשתתפו במבצע הקרקעי, הורגש בשני מקומות: במהירות האיתור של התוואי המלא של המנהרות ובקצב פיצוץ המנהרות. "היתה לנו בשלות בינונית לטפל במנהרות", אומר תא"ל פדן. חיילים בחטיבות החי"ר בגזרות שונות, מתארים פעילות נמרצת לאיתור פירי הכניסה ואז המתנה ממושכת, לעתים שבוע ויותר, עד להשלמת משימתם של אנשי ההנדסה.

לצבא לא היו די כלים הנדסיים לטפל בו־זמנית במספר כה רב של מנהרות. "כל צוות חטיבתי התחיל בשתי מנהרות ואחר כך דילג לטפל במנהרה שלישית בגזרתו", אומר קצין הנדסה בכיר. "בגלל אילוצי הציוד עבדנו בטור, במקום במקביל. היה פער משמעותי באמצעים. לא היו די אמצעים למספר הצוותים ולנפח כזה של מבצע. אין לנו יכולת לטפל במקביל ב–32 מנהרות". תוך כדי הלחימה נדרש צה"ל לגיוס חירום מסיבי של דחפורים ומקדחי ענק מהמגזר הפרטי. באופן אירוני משהו, חלק ניכר מהכלים האזרחיים שייכים לחברות קבלניות בבעלות ערבים ישראלים. הרמטכ"ל מאשר: "אין לנו 32 באגרים ו–32 דרילרים בצה"ל. זה חלק מצוואר הבקבוק שנוצר".

מנהרה שנחשפה במהלך המבצע צילום: דובר צה"ל

הקושי הגדול ביותר נגע לפיצוץ המנהרות. השיטות והאמצעים שהיו בידי צה"ל התאימו לימים שבהם הן היו קצרות יותר וקרובות יותר לפני הקרקע. צה"ל רכש בעשור שעבר מערכת בשם "אמולסיה" להשמדת מנהרות. המערכת מאפשרת הזרקה של כמות גדולה של חומר נפץ מבלי שחיילים יירדו למנהרה.

הבעיה היא, שברשות צה"ל היו רק שתי מערכות כאלה כשהחלה הלחימה. כתחליף, השתמש הצבא בקרוב לחצי מיליון מוקשים ובחומרי נפץ נוספים. המוקשים נקשרו יחד בשרשראות שהורדו לתוך הפירים. ברוב המקרים, היה הרס המנהרה חלקי, אף כי בחיל ההנדסה מדגישים שנדרש הרס מרבית המנהרה כדי שקצין "יחתום" על מנהרה כהרוסה ובלתי ניתנת לשימוש.

אנשי מילואים סיפרו כי הפעם הראשונה בה התנסו בפיצוץ מנהרה היתה כשהוטלה עליהם המשימה בשטח. "למדנו תוך כדי תנועה. קיבלנו הדרכה קצרה מאנשי יחידת יהל"ם (יחידת העילית של חיל ההנדסה למשימות מיוחדות) ופוצצנו את המנהרות בעזרת שרשראות מוקשים", אמרו. "הניסיון היחיד שלנו נצבר בפיצוץ מבנים בלבנון ובעזה, ולא דומה בכלל לפיצוץ מנהרה".

קצין מילואים בחיל אומר כי "אף אחד לא ידע ולא תיכנן מראש איך לטפל במנהרות. כמעט הכל נעשה בצורה ספונטנית בשטח". גדוד מילואים שכבר הספיק לפוצץ מנהרה בלחימה, נקרא לצאת חזרה לישראל, להשתלמות בבסיס צאלים שהעבירו אנשי יהל"ם. "בתום התדריך", מספר אחד הלוחמים, "מפקד הפלוגה לקח אותנו הצדה ואמר: 'אז ככה באמת עושים את זה'".

חיילי הנדסה מגדודים סדירים ומיחידת יהל"ם אמרו כי עברו בשנתיים האחרונות אימונים בלוחמה תת־קרקעית, אך אלה לא דמו למה שפגשו בעזה. "באימונים הכנסת רובוט פנימה, אחר כך גלשת לפיר עם אקדח שלוף ואז טיהרת מפקדה תת־קרקעית. בעזה פשוט המצאנו תורת לחימה אחרת", סיפרו.

אחדים מאנשי המילואים אמרו כי נכנסו לרצועה ברמת כשירות מבצעית נמוכה, בלי שהספיקו לערוך מטווח בכלי הנשק שלהם וכשחלק מאמצעי הלחימה המחלקתיים פגומים או חסרים. חרף הקשיים, המילואימניקים גאים בפעולתם בעזה. אחדים מהם הראו לנו סרטים שצילמו המתעדים את פיצוץ המנהרות שהשמידו. קצין הנדסה ראשי, תת־אלוף יוסי מורלי, אומר כי "המבצע בעזה היה שעתם היפה של הכסופים (חיילי ההנדסה חובשים כומתות אפורות). היתה נחישות מטורפת של המפקדים והחיילים לעמוד במשימה. שילמנו גם מחיר גבוה: שישה לוחמים מהחיל נהרגו".

המאמץ הקדחתני לטיפול במנהרות היה כה מקיף, שגויסו אליו גם רבות מן היחידות המיוחדות. הרובאים בשטח התפעלו מהתרומה של לוחמי סיירת מטכ"ל, ש"חפרו עם הידיים בקרקע, כמו כולם". תוך כדי המלחמה התברר שאמצעים ושיטות פעולה שבידי הסיירת מתאימים במיוחד לאיתור ופיצוץ מנהרות. היחידה תרמה רבות למאמץ העיקרי של צה"ל ברצועה, אבל הפנייתה למנהרות באה כנראה גם על חשבון הפעילות הייחודית לה. הצבא מיעט יחסית בהפעלת כוחות מיוחדים בעורף החמאס במלחמה.

ישנם לוחמים ביהל"ם המודים שיצאו מן הרצועה במידה מסוימת של תסכול. "כל הזמן עבדנו בראש של מבצעים מיוחדים, לא של מלחמה, שבה מטפלים פתאום בעשרות מנהרות במקביל. יהל"ם זו יכולת בוטיק, יכולת נקודתית. למלחמה זה לא הספיק", אמרו.

חפרים וחאפרים

קצין ההנדסה הראשי, תא"ל מורלי, מאשר שלאחר המלחמה יהל"ם תתרחב, מסקנה שהצבא כבר הגיע אליה לדבריו עוד לפני העימות עם חמאס. קצינים בחיל אומרים כי יהיה צורך לשקול צעדים משמעותיים יותר, כמו הקמת גדוד חדש שיתמחה בלוחמה תת־קרקעית. זרוע היבשה נערכת כעת לשפר את ההכשרה בלחימת מנהרות ולרכוש אמצעים חדשים רבים.

"האם היו לנו מספיק כוחות הנדסה, מספיק דרילרים? אלה שאלות טובות, אבל לא הייתי אומר שפגשנו בעזה משהו שהיכה אותנו בהלם", אומר הרמטכ"ל גנץ. "תמיד יהיו צווארי בקבוק. גם אם ניכנס בעתיד ללחימה בלבנון". קצינים אחרים אומרים שלחמאס היה קליע מפתיע אחד במחסנית - המנהרות ההתקפיות. הקליע הזה ניטל ממנו בעקבות "צוק איתן", אמנם במחיר כבד לישראל, אבל מכאן התחושה שהמלחמה הסתיימה בהישג.

בין הלוחמים בשטח, שאינם חולקים על ההישג (הם אלה שהביאו אותו), יש כאלה שרואים את הדברים אחרת. "במלחמה הייתי בשוק", אומר חייל מיהל"ם. "היו לנו כל כך הרבה פוקסים. היתה פה חאפריות ישראלית כזו, שהתחילה כנראה מקצת שאננות וחוסר תשומת לב ונוספו אליה מחסור בתקציב ובאמצעי לחימה. מה יקרה בלבנון מול חיזבאללה? הדפוס עלול לחזור על עצמו".

אחד המרואיינים לכתבה שלח לנו ציטוט מספרו של ההיסטוריון הצבאי הבריטי באזיל הנרי לידל־הארט "מדוע איננו לומדים מן ההיסטוריה?". לידל־הארט מזכיר פרשה ממלחמת העולם הראשונה, כשחיילים צרפתיים שהתלוננו על הזנחת ביצורי ורדן באוזני שרים, ננזפו על עקיפת ההיררכיה והפגיעה במשמעת הצבאית. את התשובה הזו של הצבא, כתב לידל־הארט, ראוי למסגר ולתלות כתמרור אזהרה בכל משרד ממשלתי. "כולנו עושים מעשי איוולת - אך הנבונים שבינינו מכירים בכך. השגיאה המסוכנת ביותר היא כישלוננו להכיר בנטייתנו לשגות. הכשל הזה הוא הפגע הרע של כל סמכות שלטונית".

הכתבות המומלצות

היא המיסה את הצרפתים ב"דה וויס", הפכה לכוכבת בִּן לילה, ואז נברו לה בפייסבוקכשהייתי בתלמה ילין התפתחו יחסים חסרי גבולות עם חלק מהמוריםבקרוב בצהוב: גל גדות תגלם את עצמה בפרק של "משפחת סימפסון"מאפס למיליונים ב-25 שנה: סרטן חדש משכפל עצמו ומשתלט על אירופהממשלת יפן מתכננת: עד 2020, 80% מהקשישים יקבלו טיפול מרובוטים

מרחבי הרשתTheMarker רוצים להשקיע כמו המילארדר ג'ורג סורוס?

מרחבי הרשתסופר-פארם מגבות את הגבות – הטרנדים החמים בעיצוב גבות

מרחבי הרשתZap Doctors מהי אסתמה בפעוטות ומהו הטיפול המתאים?

מרחבי הרשתביזנעס סאנגיונג רודיוס החדשה - שימושיות זו מילת הקסם

מרחבי הרשתWisemag אחת ולתמיד: מק רויאל ההמבורגר הבריא בישראל

Recommended by

תגובות