לאלון שלום רב,

קראתי את כל החומר, וכאמור התרשמתי מאוד מן ההשקעה, המגוון וההיקף. ההערה הכללית המרכזית  שלי היא שחסרה בה, לדעתי, חשיבה מספקת מחוץ לקופסה.

התכנית מכסה כמובן את כל המרכיבים הסטנדרטיים בכל המכלול האמריקני והקשר עם ישראל , אבל לא חושפת מספיק את המשתתפים לזרמים התרבותיים והמחשבתיים החשובים הפועלים  בקרב אינטלקטואלים אמריקנים היום.

למשל, הייתי מציע, בנוסף לביקור במכון הוושינגטוני המוכר , גם ביקור במכון אחר, המציע נקודת חשיבה אחרת (לאו דווקא ביקורתית כלפי ישראל) כמו , למשל, ה- Center For New American Security או  The Atlantic Council  . בהקשר היהודי נראה לי גם מאוד מועיל לבקר במכון Hartman Institute  העוסק בשאלות דת ומדינה ויחסי יהדות ארה"ב עם ישראל בצורה מעניינת וחדשנית. בנוסף, הקהילה הלטינו-אמריקנית היא כוח עולה בפוליטיקיה האמריקנית, אולם הדבר לא יוכל לבוא לכלל ביטוי בביקור בקהילה הדומיניקנית בהארלם, שאיננה מייצגת את המימד הפוליטי החשוב כל כך. אם ניתן היה להיפגש עם מנהיגים לטינו-אמריקניים בקונגרס או  עם ראשי ערים, מעצבי דעת קהל וכ"ו , הדבר יתן פרספקטיבה ראויה הרבה יותר מאשר ביקור בקהילה בודדת, כאשר ההקשר יהיה דתי ולא פוליטי, ובמיקום די שולי. חוץ מפולקלור, הביקור לא יתרום רבות. לבסוף, גם אם ברור לי הרצון להפגיש את הקבוצה עם סממן מובהק של תרבות הפנאי האמריקנית, צפייה במשחק בייסבול, דווקא, איננה הדרך האופטימלית לכך.

למי שאינו מכיר את המשחק המורכב, חוויית הצפיה בו (שעלולה להימשך אפילו 4 שעות ) עלולה פשוט לייגע ולשעמם מאוד. אפשר כמובן להתרשם מהאווירה המשפחתית ומהנינוחות , אבל חוץ מקורטוב של פולקלור אין בכך חלון הצצה לעולם זה.

שאר חלקי התכנית מאורגנים מצויין ומבטיחים חוויה עשירה. לגבי לו"ז הטעינה , הייתי מוסיף גם דר' דורי גולד כמרצה אפשרי על יסוד התקופה ששירת כשגריר באו"ם. נדמה לי שהוא מעודכן יותר מדני גילרמן. לגבי חוברת המידע הבסיסי על ארה"ב, בעבר הרחוק הסתייעתי בפרסום של הנספחות התרבותית של שגרירות ארה"ב , אך הדברים התיישנו עם השנים . אני חושב שבעידן של מידע הזמין ברשת בקלות, לא נראה לי הכרחי להשקיע השקעה נוספת במטלה זו. אחרי הכל, הקבוצה מגיעה לאחר ההכנה יסודית  ואמורה להכיר את עובדות היסוד הבסיסיות.

בברכה והערכה על המאמץ שהשקעת,

אבי בן-צבי