בס"ד

לפני כחודשיים, עם היוודע העובדה שהולכים לסיבוב בחירות נוסף, וכחלק מהרצון להתכונן לאתגרים הציבוריים הבאים עלינו לטובה בעזרת ה', החלטתי לצאת למסע שתכליתו הכרות מעמיקה יותר עם קהילות שונות, עם סוגיות אסטרטגיות בחברה הישראלית ולמידת האתגרים והמגמות הניצבים לפנינו. קראתי לזה : "מסע ישראלי".  במסגרת זו, הגעתי השבוע למוזיאון שלא הגעתי לביקור במוזיאון "ידידי ישראל". מוזיאון מרשים מאוד שמציג לאורך ההיסטוריה של עם ישראל אישיים ודמויות שבחרו לצאת למסע שלהם למען "עם ישראל", כל אחד והמסע שלו. נחזור לדברים בסוף.

בפרשת "מסעי" אותה נקרא השבת מפרטת התורה את המסעות של בני ישראל במדבר, החל מיציאת מצרים ועד לכניסה לארץ ישראל :

"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם:  בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי ה'; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם". (במדבר לג, א-ב)

מה התכלית של מסעות אלו ? למה חשוב לתורה להתמקד בהם ולפרט את כל המסעות של בני ישראל במדבר, הרי חלק גדול מהמקומות אנחנו מכירים מהאירועים הקודמים ? וגם מה המשמעות של " וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם" ?

רש"י (1040-1105, צרפת) מסביר שתכלית הפירוט של המסעות הוא להודיע את חסדיו של הקב"ה כלפי עם ישראל, שלא טלטל אותם במדבר כל הזמן ממסע למסע ושסיפק את כל צרכיהם :

"אלה מסעי – למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא  הייתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהם י"ד, שכולם היו בשנה  ראשונה, קודם גזירה, משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה. שמשם נשתלחו המרגלים … ועוד הוֹצֵא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן, מהֹר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים. נמצא שכל שמונה ושלשים שנה  לא נסעו אלא עשרים מסעות". (במדבר לג, א)

המלבי"ם (1809-1879, אוקריינה) מסביר שהתכלית של מסעות אלו, היא זיכוך, ניקוי והתעלות של עם ישראל :

"שהטעם מה שהניע הקב"ה את ישראל במדבר ארבעים שנה ולא הכניסם לא"י תיכף, הוא כי יען שבמצרים הושקעו מאד בטומאת מצרים ולא יכלו להיטהר ממנה כמו שנראה ממה ששבו לסורם כמה פעמים במדבר, וע"כ הניעם במדבר ארבעים שנה וסבלו כמה תלאות ונבחנו בכמה בחינות ונצרפי צירוף אחר צירוף עד שהטהרו והחליפו שמלותיהם הצואים ולבשו בגדי קדש מדות הטהרה .....ונהג ה' עמהם כאשר יסדר הרופא לאיש אשר הוא דר תחת קו המשוה באזור החם ורוצה להעתיק מגורתו אל קצה צפון באזור הקר וראה הרופא שאם יעתיק עצמו פתאום מקצה אל הקצה יחלה וימות, ויסדר לו סדר מהלכו ומסעו אל מחוז החפץ, להטות את דרכו מן החום הבוער אל הקרח הנורא בדרך סבובי, באופן שיעתיק טבעו ותכונתו ממדרגה למדרגה.... ויען שיש הבדל בין מסעות כאלה המתיחסים אל הרופא שעל פיו יסע ויחנה לבין מסע אחרת שיתיחס אל האדם עצמו שיבחר הדרך הקרוב אל מחוז החפץ, לז"א כי המסעות האלה היו עפ"י ה' רופא הנפשות אשר סדר את המסעות האלה ביד משה ואהרן". (במדבר לג, א)

התכלית של המסעות על פי המלבי"ם היא כדי להכשיר ולבנות את בני ישראל עצמם אשר יצאו מארץ מצרים הטמאה ועליהם להגיע לארץ ישראל הקדושה, התהליך הזה לא יכול להתרחש בבת אחת, אלא באופן הדרגתי. המסעות לוקחים את ישראל ממדרגה למדרגה, מדרגה לדרגה. פירוט המסעות באופן מרוכז מראה את ההתקדמות של עם ישראל בתכונתו החלק מיציאת מצרים ועד הגעתם לגבול הארץ המובטחת.

אור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר (1696-1734, מרוקו וא"י) מסביר שהמסעות של בני ישראל נועדו עבור "תיקון  עולם" שעשו בני ישראל, לא עבור עצמם, אלא עבור הסביבה והמקומות שבהם ביקרו :

"אכן יתבאר על פי דברי אנשי אמת שאמרו שהליכת ישראל במדבר היתה לברר ניצוצי הקדושה שאנס איש הבליעל החונה במדבר השמם ששם קנה מקומו מקום נחש שרף ועקרב ודרכו שם עדת ה' להוציא בולעו מפיו, והוא הטעם שהיו ישראל חונים במקום אחד שנה ובמקום אחר י''ב שעות שהוא כפי מה שצריך לבירור הניצוצות שישנם במקום ההוא, ובירור זה אין כח בעולם שיכול עשותו זולת קדושה השלמה ובסוד שלימות מחברת הכללות ומחברת הפרטות, קדושה השלמה היא השכינה וישראל והתורה... ונסתייעו בעזר אלהי בשכונת שוכן הבירה ושברו מלתעות עול וביררו בירור עצום". (במדבר לג, א)

התכלית של המסע היא עבור הסביבה והמקום שבו אתה פועל, המעשים הטובים, הטהורים והקדושים שעושים בכל מקום ואתר אליו מגיעים מתקנים את המקום ומושכים אותו לצד הטוב, מוציאים ממנו את ניצוצות הקדושה.  

הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893, פולין) מסביר שהתכלית של מסעות בני ישראל השתנתה, תחילה היא הייתה להגיע לארץ ישראל ולאחר מכן התכלית של המסע הייתה לעבור ממקום למקום ולקיים את הבטחתו של הקב"ה שלא ייכנסו לארץ ישראל ולבסוף חזרה להיות הכניסה לארץ:

"אלה מסעי וגו׳. אריכות וכפל לשון שני המקראות הללו. הוא משום שהיו המסעות נחלקים. ממצרים עד קדש ברנע היו נוסעים לתכלית ביאה לא״י. והיא התכלית. המסע כדי להתקרב לא״י מקדש ברנע שהיה מעשה מרגלים ונגזר שיהיו מתעכבים ארבעים שנה וגם יהיו נודדים ממקום למקום מטעם שביארנו. וא״כ היו מסעות אלו התכלית היציאה ממקום למקום. ואחר שבאו לקדש שבמדבר צין לארץ אדום החלו להתקרב לא״י לכנוס ולירש. חזר תכלית הנסיעה להיות קרוב לא״י. ע״כ כתב כאן ג׳ פעמים אלה מסעי וגו׳ לצבאותם היינו לתכליתם". (במדבר לג, א-ב)

זאת אומרת תכלית של מסע יכולה להשתנות עם הזמן, פעם להיות כך ופעם להיות אחרת.

אז מה זה "מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם " ?

על פי בעל "הכתב והקבלה", רבי יעקב צבי מקלנבורג (1785-1865, פולין) המשמעות של "מוציאהם" היא כפולה  :

"מוצאיהם למסעיהם. פירשוהו מקומות שיצאו משם לנסוע למקום אחר, וכת"א מפקניהון למטלניהון... ואלה מסעיהם למוצאיהם. אחר שהודיע מקודם כי משה כתב כל הקורות המוצאות אותם בכל מסעיהם, התחיל להודיע שמות מקומות מסעיהם אשר הונח עליהם ע"ש המקריים אשר מצא אותם בהם. לכן אמר תחלה מוצאיהם למסעיהם וכאן בהיפך".

המשמעות היא, פעם אחת המוצא שלהם – המקום ממנו יצאו ופעם שניה – מה שמצא אותם במקום, הקורות אותם באותו מקום.

אני מבקש להוסיף נקודה נוספת שתחבר את הדברים.

המסע הוא הדרך של כל אחד מאיתנו ללמוד, להתרומם, להתנקות, להתחדש – כל אחד יבחר לעצמו את מטרתו ואת תכלית מסעו.

המסע הוא היכולת להשפיע גם על עצמנו פנימה וגם על הסביבה שלנו, להתחזק ולחזק, ללמוד וללמד, לשמוע ולהשמיע, להיתקן ולתקן.

המילה מוצאיהם תמיד צמודה למסעיהם, להגיד לנו שסיומו של המסע הראשון הוא המוצא, הפתיחה, למסע השני, למסע הבא. אין עצירה, הולכים ממסע למסע, ממקום למקום. הסיום של הראשון הוא ההתחלה של השני.

אז קדימה, כל אחד למסעו. כל אחד בדרכו העיקר שהתכלית תהיה תכלית חיובית מתוך רצון לשנות את המציאות ולהשפיע עליה בקדושה ובטהרה.

שנזכה, שבת שלום.