סבתא תמר נפטרה לפני שלוש שנים בגיל 86, אתמול הייתה האזכרה שלה. לסבתא תמר הייתה מסכת חיים מפרכת. בגיל 25 היא כבר הייתה אלמנה, אמא לשישה ילדים, ומאותו הזמן נאלצה לגדל את ילדיה לבד ובנוסף לנהל משק חקלאי בתקופות כלכליות קשות. סבא אברהם, בעלה, נסתלק מן העולם בגיל 28, לאחר שהוכש על ידי נחש בערב שבת עת יצא לשוח בשדה.

שמעתי וקראתי לא מעט סיפורים מאמי היקרה על התקופה הלא פשוטה, על גידול הילדים וניהול משק שלם בתקופות לא פשוטות. אם היו מבקשים ממני לסכם במשפט אחד את העוצמה של סבתא – הייתי אומר מסירות נפש. מסירות נפש על גידול משפחה, מסירות נפש לעבודת האדמה וארץ ישראל, מסירות נפש על חינוך ילדים והנחלת ערכים, מסירות נפש על המשך חיים נורמליים גם במצבים קשים. מסירות נפש של אשה פשוטה, לא מוכרת ולא ידועה, אשר קיבלה החלטה להמשיך לחיות ולהחיות את זרע ישראל.  

פרשת "וישלח" היא אחת הפרשיות המרתקות, כולנו מתרגשים ומתוחים מהמפגש של יעקב ועשיו אחרי עשרות שנים ומחזרתו של יעקב לארץ ישראל. לפעמים אנחנו שמים פחות לב למהלכים הפחות דרמטיים, אבל מקפלים בתוכם עוצמה אדירה של אנשים פשוטים ולא מוכרים. לאחר שיעקב חוזר לבית אל ישנו פסוק שנראה לא קשור בכלל, פסוק המבשר על מותה של דבורה :

"וַיִּבֶן שָׁם, מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית-אֵל:  כִּי שָׁם, נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹקים, בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אָחִיו. וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה, וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, אַלּוֹן בָּכוּת. וַיֵּרָא אֱלֹקים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד, בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם; וַיְבָרֶךְ, אֹתוֹ". (בראשית לה', ז-ט)  

בין המזבח של יעקב בבית אל וגילוי הקב"ה אליו, לבין גילוי נוסף של הקב"ה וברכת ה' ליעקב מספרת לנו התורה על מותה וקבורתה של דבורה, מיניקת רבקה. מה עניינו של פסוק זה כאן ומדוע הוא מופיע בין שני דיבורים של הקב"ה ? ובכלל, מה דבורה עושה עם הפמליה של יעקב ?  

הרמב"ן (1194-1270, ספרד וא"י) בפירושו עונה על שתי השאלות הראשונות. ראשית הוא מלמד אותנו מה אזכור מותה של דבורה בא להודיענו ואח"כ הוא מסביר מדוע הוא מופיע בין שתי הגילויים של הקב"ה אל יעקב:

"ותמת דבורה מינקת רבקה – לא ידעתי למה נכנס הפסוק הזה בין: "ויקרא למקום אל בית אל" ובין: "וירא אלקים אל יעקב עוד", והפסיק בענין אחר שהיה בבת אחת ובמקום אחד. כי יעקב בבואו לוזה, היא בית אל, בנה מזבח ויקרא למקום אל בית אל, ונראה לו האלקים שם, ויברך אותו. ולמה הושם הכתוב הזה בתוך ענין אחד ? והקרוב מה שאמרו רבותינו : שירמוז למיתת רבקה, ולכן קרא שם המקום ההוא בכות, כי אין בכי ואנקה על המינקת הזקנה שיקרא גם המקום עליו, אבל יעקב בכה ויתאבל על אמו הצדקת אשר אהבתהו ושלחה אותו שם ולא זכתה לראותו בשובו, ולכן נגלה אליו האלקים וברך אותו לנחמו, כאשר עשה ליצחק אביו אחרי מות אברהם. ובשניהם אמרו חכמים : "ברכת אבלים ברכו"..."". (רמב"ן, בראשית לה, ו')

אזכור מותה של דבורה בא ללמד אותנו בכלל על מותה של רבקה, אמו של יעקב, אשר אינו מצוין כלל בכתובים. התורה מלמדת אותנו על מותה של רבקה, באמצעות ציון מותה של דבורה. יתכן, שאם רבקה לא הייתה נפטרת מן העולם באותו הזמן, אזי מותה של דבורה כלל לא היה מוזכר. ובנוסף, הסיבה שמותה מוזכר בין שני דיבורים של הקב"ה, היא משום שהדיבור השני הוא בעצם ניחום אבלים של הקב"ה כלפי יעקב.

ומדוע מותה של רבקה אינו מוזכר בכתובים בכלל ?

הרמב"ן בהמשך פירושו מביא את רש"י והמדרשים ומלמד אותנו שקבורת רבקה הייתה משימה לא פשוטה בכלל, שכן לא היה מישהו ראוי שיתעסק עם קבורתה. אברהם נפטר, יצחק עיוור, יעקב רחוק מהבית ועשיו שונא לה בגלל מעורבתה בלקיחת ברכתו על ידי יעקב. ויותר מזה, גם אם עשיו היה מתעסק בכל זאת עם קבורתה היו מקללים הבריות את מי שהולידה איש כזה אשר הולך לפני מיטתה. לכן, רחל נקברה על ידי אנשים אחרים בלילה ובחשאי וזאת בכדי למנוע חילול כבודה של רבקה ולכן התורה סיפרה על כך רק ברמז :    

"וכתב רבינו שלמה: ולפי שהעלימו יום מותה שלא יקללו הבריות: כרס שיצא ממנו עשו, אף הכתוב לא פירסמה. ומדרש חכמים הוא.... אבל יתכן לומר שלא היה לה כבוד במותה, כי יעקב איננו שם ועשו שונא אותה ולא יבא שמה, ויצחק כהו עיניו ואינינו יוצא מביתו, ולכן לא רצה הכתוב להזכיר שיקברוה בני חת. וכענין הזה מצאתי באלה הדברים רבה בפרשת כי תצא, אמרו: את מוצא כשמתה רבקה אמרין מאן יפוק קמה, אברהם מת, יצחק יושב בבית עיניו כהות, יעקב הלך לו לפדן ארם, יפוק עשו רשיעא קמה ויימרון ברייתא ליטין ביזיא דהא כדין ינקין. מה עשו, הוציאו מטתה בלילה. אמר רבי יוסי בר חנינא: לפי שהוציאו מטתה בלילה לא פירשו הכתובים מיתתה אלא מן הצד, הדא הוא דכתיב: ויקרא שמו אלון בכות – שתי בכיות....והנה בעבור היות עשו יחידי בקבורתה פחדו מן הקללה ולא ראו שיהיה לה לכבוד. וזהו ענין הרמז". (רמב"ן, בראשית לה, ו).

הבנו את האזכור של הפסוק וחשיבותו הנובעת ממותה של רבקה ואת המיקום בין דבריו של הקב"ה שכן הדיבור השני הוא ניחום אבלים. אבל, מה עושה דבורה שהיא מניקת רבקה עם הפמליה של יעקב ? ומה שליחותה באה ללמד אותנו ?

כדי שנוכל להבין זאת, ניתן רקע קצר וננסה להבין את תפקידה של דבורה ואת הזמן בו אנו נמצאים בפרשתנו. את דבורה אנחנו פוגשים לראשונה בפרשת "חיי-שרה", כאשר רבקה הולכת עם אליעזר להינשא ליצחק : "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-רִבְקָה אֲחֹתָם, וְאֶת-מֵנִקְתָּהּ". (בראשית כד, נט). מדרש לקח טוב מחבר בין פסוק זה לבין פרשתנו :

"וישלחו את רבקה אחותם ואת מנקתה – זו דבורה. שנאמר ותמת דבורה מינקת רבקה". (לקח טוב, בראשית כד, נט)

את תפקידה המרכזי של דבורה מלמד אותנו התנא הקדוש יונתן בן עוזיאל בתרגומו (המאה הראשונה לספירה) :

 "ואלוייו ית רבקה אחתהום וית פדגוגתה וית עבדא דאברהם וית גוברוי". (בראשית כד, נט)

התפקיד של דבורה הוא להיות אשת הפדגוגיה של רבקה אמנו, מאוד יכול להיות שהיא גם הייתה מינקת לילדי רבקה, אך תפקידה המרכזי הוא להיות המחנכת של רבקה ולסייע לה בבניית בית המושתת על הערכים והרוח הנכונים. רבקה עוזבת את ביתה בגיל צעיר ומצמידים לה מורה, מחנכת ואשת ערכים ורוח.

מבחינה כרונולוגית יעקב עכשיו בערך בגיל 97-8 (מגיע לחרן בגיל 77 ועובד שם 20 שנה – 14 שנה בשל נשיו ו- 6 שנים בשל משכורתו). רבקה יולדת את יעקב לפחות בגיל 32 (נניח שהתחתנה בגיל 12 (יש הסבורים בגיל )18 והכתוב בתחילת פרשת "תולדות" מלמד אותנו שעשרים שנה לא היה להם ילדים). זאת אומרת שרבקה נפטרת מן העולם בערך בגיל 130 (המסורת אומרת בגיל 133 בדיוק). המשמעות הפשוטה של הדברים היא שדבורה המחנכת היא לפחות בגיל 150 כעת. 

אז מה עושה אשה זקנה בגיל 150 לערך עם יעקב בדרך ?

רש"י (1040-1105, צרפת) מלמד אותנו :

"ותמת דבורה - מָה עִנְיַן דְּבוֹרָה בְּבֵית יַעֲקֹב? אֶלָּא לְפִי שֶׁאָמְרָה רִבְקָה לְיַעֲקֹב וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם, שָׁלְחָה דְבוֹרָה אֶצְלוֹ לְפַדַּן אֲרָם לָצֵאת מִשָּׁם, וּמֵתָה בַדֶּרֶךְ; מִדִּבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לְמַדְתִּיהָ".(בראשית לה, ח) 

דבורה בגיל 150 נשלחת על ידי רבקה להחזיר את יעקב מחרן. אנחנו מבינים ?! בגיל 150 יוצאת דבורה לדרך הארוכה עם משימה אחת לנגדה - להחזיר את יעקב לארץ ישראל. רבקה רואה שיעקב מתעכב יותר מידיי בחרן ומפחדת שישתקע שם. רבקה אשר הכירה את משפחתה ואת אחיה חשדה שמא לבן היתל ביעקב ומתכוון להשאירו בגלות לנצח. לכן היא שולחת את דבורה דווקא. אי אפשר לשלוח מישהו צעיר לדרך כל כך ארוכה ?  רבקה מבינה שרק דבורה יכולה להשיבו, רק דבורה שכל עניינה זה "אשת פדגוגיה" תוכל להוציא את יעקב מלבן. מעבר להיותה אשת חינוך דגולה, הרי שדבורה הכירה את תרבות לבן ומוסריותו, הכירה את ה'שפה' הלבנית, היא גדלה באותו בית. בזכות חכמתה ותבונתה סברה שתוכל לגאול את יעקב מבית לבן.

ודבורה ?! דבורה מוסרת את נפשה כפשוטו כדי להחזיר את יעקב לארץ ישראל – כי זה הערכים שהיא מכירה, זה הערכים שהיא חנכה אליהם.  מסירות נפש. החזקוני (1250-1310, צרפת) מעיז וכותב שיעקב לא רצה לשוב ומכאן משימתה הקריטית של דבורה ומסירות הנפש הנדרשת:

"ותמת דברה פירש״‎י מה ענין דבורה בבית יעקב כלומר מהיכן נמצאת דבורה עם יעקב הרי כתיב כי במקלי עברתי אלא מלמד ששלחה רבקה את דבורה אחר יעקב להחזירו הוא שנאמר וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך, ושלחתי ולקחתיך משם, ולא רצה לבא ודבורה שהתה עם יעקב בבית לבן ומתה בדרך אצל יעקב ". (חזקוני, בראשית לה, ח׳)

מדרש "שכל טוב" מתאר את המות של דבורה כאסון של ממש, כאשר אנחנו מבינים את הרקע לדברים ואת מקומה של דבורה אנחנו מבינים את המונח "אסון":

"ותמת דבורה מינקת רבקה. ומהיכן נמצאת דבורה עם יעקב, והכתיב כי במקלי עברתי את הירדן הזה, אלא מלמד ששלחתה רבקה להביא את יעקב, כדכתיב "ושלחתי ולקחתיך משם", ואירעה אסון בדרך ומתה בבית אל, ובא הכתוב ופירש מי היתה דבורה, שעד עכשיו לא נודע לנו שמה". (שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לה).

אני מבקש לסיים בדבריו של הרב שמעון סופר (1850-1944, הונגריה), נכדו של החת"ם סופר, אשר דרך אגב נולד בכח' באייר והוא מלמד אותנו שדווקא אל מול האנשים הפשוטים, אלו שלא מוכרים לכולם, אלו שאינן ידועים כצדיקים, דווקא עליהם צריך להתאמץ להספיד, להכיר ולהוקיר את מורשתם ואת מסירות נפשם בגידול דורות של עם ישראל :

"ותמת דבורה מינקת רבקה - הנה קרא אותו יעקב אלון בכות לעורר בזה שיבכו ויספדו אותה כי היא היתה צדקת, וקשה אצל רחל כתיב (לקמן כ') ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום, ולא קרא אותה מצבת בכות כדי לעורר בני אדם לבכי'. ויש לומר דרך העולם אם אדם שמכירין אותו ויש להם רגילות והתחברות עמו אוהבים אותו ושמחים בשמחתו ומצטערים בצערו ובפרט אם הוא צדיק וכשר, ובמיתתו הם מספידין אותו מעצמם ומקוננין עליו אף בלי התעוררות, וזה הי' אצל רחל אמנו שהי' מכירין אותה ושמעו וידעו ממנה, וצדקתה וטובתה מפורסם לדור דור, לכן לא עשה יעקב דבר כדי לעורר הבכי ומספד, אבל דבורה מינקת רבקה שבאה עתה מבאר שבע לקרא ליעקב שיחזור לבית אביו ולא היה שום אדם מכירה ולא שמעו ממנה מאומה בארץ מרחקים הזאת אבל באמת היתה ראויה לכך כי היתה צדקת, לכן קרא שמה אלון בכות כדי לעורר המספד כאשר ראוי לה". (שיר מעון בראשית פרק לה).

דבורה מלמדת אותנו מהי מסירות נפש ויוצאת בגיל 150 להביא את יעקב לארץ ישראל. דבורה היא עמוד החינוך של בית רבקה. אף אחד כמעט ולא הכיר אותה ובטח שמה לא הלך לפניה. יעקב יודע להכיר ולהעריך את פועלה הרב והגדול ותרומתה העצומה לבנייתו ולבניית עם ישראל כולו והוא מלמד אותנו – שימו עיניכם לאנשים הפשוטים – יש בהם עוצמות אדירוץ ומסירות נפש יום יומית על המשך קיומנו.

שנזכה רק לראות את זה.

שבת שלום.

 

 

 

 

יהיו הדברים לעילוי נשמת סבתי היקרה, תמר בת יונה, אשר מסרה נפשה ממש לגידול ילדיה ולהמשך ישיבתה באדמת ארץ ישראל.