בס"ד
השבת נקרא את פרשת "חקת" הפותחת באחת הפרשיות הנעלמות ביותר בתורה כולה, פרשת "פרה אדומה". אפר הפרה האדומה אשר מותז עם מים חיים על אדם אשר מוגדר כטמא מת, מטהר את אותו אדם ומטמא את מי שמזה את המים. על פרשיה זו כבר אמר שלמה המלך, החכם באדם, שככל שהוא חקר את הפרשיה, היא התרחקה ממנו בהבנתה :
"זאת חקת התורה, רבי יצחק פתח כל זה נסיתי בחכמה : "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", אמר שלמה על כל התורה כולה עמדתי ועל פרשה זו של פרה כיון שהייתי מגיע בה הייתי דורש בה חוקר בה ושואל בה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". (ילקוט שמעוני, פרשת חקת, רמז)
כאמור, פרשת פרה אדומה נסתרת ומכוסה יותר מאשר גלויה, אנו לא מתיימרים בכלל להתחיל ולהבין את עניינה ומהותה. עם זאת ננסה לגעת בנקודה קטנה מעניינה ברובד הפשוט ביותר. התורה מתארת את התנאים להיות פרה – "פרה אדומה". איזו פרה כשרה להיות פרה אדומה אשר בכוחה לטהר את טמאי המת :
"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל". (במדבר יט, ב)
אני בהחלט יכול להבין מדוע הפרה חייבת להיות תמימה ובלי מום, בדיוק כמו שלא ניתן להביא לבית המקדש קרבן שיש בו מום. סביר והגיוני. אבל מדוע מצווה אותנו התורה שלא יעלה עליה עול. יתרה מזה, גם אם לא נעשה בפרה שום עבודה, אלא רק עלה עליה עול, רק הניחו על צווארה את העול, הרי שהיא פסולה להיות "פרה אדומה", כמו שקובע הרמב"ם (1138-1204, ספרד, מרוקו וא"י) :
"יתרה פרה על הקודשים, שהעבודה פוסלת בה שנאמר : "אשר לא עלה עליה, עול"... אלא שהעול פוסל, בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה; ושאר עבודות, אין פוסלות אלא בשעת עבודה. כיצד: קשר עליה העול אף על פי שלא חרשה בו, פסולה". (הלכות פרה אדומה, פרק א, הלכה ז)
מה העניין בפרה אדומה שאפילו עול ללא עבודה, אסור בה ?
רבנו בחיי בן אשר (1255-1340, ספרד) מסביר שהפרה האדומה באה לכפר על חטא העגל וכל מרכיב המוזכר בה מכפר על חלק אחר בחטא ובשל העובדה שבני ישראל בחטא העגל פרקו מעליהם כל עול קדושה, כך אסור שעל הפרה יהיה כל עול :
"פרה, משל לבן שפחה שטנף פלטרין של מלך, אמר תבא האם ותקנח צואת בנה, כך תבא פרה ותכפר על מעשה העגל. אדומה, על שם שהחטא קרוי אדום, שנאמר : "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". תמימה, על שהיו ישראל תמימים ונעשו בו בעלי מומין תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמימות. לא עלה עליה עול, כשם שפרקו מעליהם עול מלכות שמים. אל אלעזר הכהן, כשם שנקהלו על אהרן הכהן לעשות העגל, ולפי שאהרן עשה העגל לא נתנה לו עבודה זו שאין קטיגור נעשה סניגור. ושרף את הפרה, כשם שנשרף העגל". (רבנו בחיי, במדבר יט, ב)
במדרש לקח טוב מציינים במפורש את הקשר בין אי נתינת עול על הפרה האדומה לבין הכפרה על בני ישראל שפרקו כל עול בחטא העגל :
תבוא פרה אדומה ותכפר על הזב שהוא אדום. תמימה. תבוא תמימה ותכפר על אומה שהיא תמימה. אשר אין בה מום. תבוא אשר אין בה מום ותכפר על אומה אשר אין בה מום. אשר לא עלה עליה עול. ותכפר על שפרקו עול". (מדרש לקח טוב, במדבר יט', ב׳)
ר' יוסף חיים, "הבן איש חי" (1835-1909, עיראק), מסביר שהפרה האדומה באה ללמד ולרמוז על התשובה. כמו שהפרה האדומה מטהרת את הטמאים, כך התשובה מטהרת את האדם ממעשיו ומדרכו הרעה ולאי נשיאת העול יש משקל כבד מאוד בתהליך התשובה של האדם :
"יובן בס"ד לרמוז כי כל דברים האמורים בפרה הם רמז לתשובה כי כמו שהפרה אדומה היא מטהרת האדם שהוא טמא מת כן התשובה היא מטהרת האדם שנטמא בעונותיו בכוחות הטומאה שנקראים מתים הנדבקים בו ... ויקחו אליך פרה ארומה רמז לתשובה שהיא ג"כ מטהרת הטמא כמו פרה אדומה.... ולזה אמר "אשר אין בה מום" שיזהר לעשות התשובה נקיה זכה וברה. גם אמר : "אשר לא עלה עליה עול" לרמוז שאם יראה שיש לו טורח גדול בענייני התשובה הן בתעניות הן בגדרים וסייגים שעושה לא יחשוב אותם עליו כאלו היא עול ומשא כבד ויהיה קץ בה אלא ישמח ויגיל במעשה התשובה כאדם שהוא מרויח ממון רב כי בזה הוא מתקן נפשו למעלה ומביאה לחיי עולם הבא ומציל עצמו ממות לחיים להדבק בשכינה ומה יש שמחה בעולם יותר מזאת ומה לו לאדם בחיי עולם הזה בלתי זאת. ולזה אמר "אשר לא עלה עליה עול" כלומר לא עלה בשכלו עליה מחשבת עול שאין חושב אותה כמו עול ומשא אלא אדרבה כל מה שיטרח יחשוב כאלו אינו טורח כלום". (אדרת אליהו, חקת א׳)
תהליך התשובה, הנלמד מהפרה האדומה, הוא תהליך מורכב וארוך הדורש מהאדם לעשות מהלכים שאולי יכולים קצת להיראות כקשים ומורכבים. מלמד אותנו הבן איש חי שעל אף זאת, לא יחשיב האדם את מרכיבי התשובה כעול ומשא כבד על כתיפו, אלא יעשה את זה מתוך שמחה ואהבה לקב"ה. לכן, לפרה האדומה אסור שיהיה עליה עול, בדיוק כמו שהאדם בתהליך התשובה צריך להרגיש נקי מעול וממשא. שלא יחשוב האדם שתהליך התשובה הוא עול ומשא, אלא יטרח בתהליך הזה מתוך כוונה להיטהר לפני הקב"ה. איזה עומק של דברים של הבן איש חי.
אור החיים הקדוש (1696-1743, מרוקו וא"י) מסביר שפרה אדומה באה לכפר על הדינים שיש על עם ישראל בכלל ועל האדם בפרט וככל שאפר הפרה מכיל יותר דינים, כך עומק הטהרה הוא יותר גדול. בשל כך צריך להביא פרה שמייצגת כמה שיותר את הדינים ובעוצמה רבה, לכן הפרה בצבע אדום (הצבע האדום מסמל את הדין) ולכן אסור שיעלה עליה עול, כי העול על צווארו של הבהמה ממתק את הדינים ואם יהיה עליה עול יהיו פחות דינים, תהליך הטהרה יהיה פחות עמוק:
"פרה אדומה וגו' - רואה אני כי כל סימניה מוכיחים על הדינים, אדומה כי הוא זה סימן תגבורת הדינים.... אשר לא עלה עליה עול כי העול ימתק הדינים בסוד מאמרם (ברכות ה.) יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם שהם בחינת הדינים, גם שריפתה באש הוא בחינת הדינים, ובהתקבצות הדינים באפר יעשו הברחה לטומאה הדבוקה באדם מהמת שגם היא אינה אלא רצועה רעה מצד יסורי המשפט". (אור החיים על במדבר יט, ב׳)
אנו למדים מכאן, שיסורין, קשיים ואתגרים ממרקים את עוונותיו של אדם ומסירים ממנו את הדינים. אם הייתה הפרה נושאת עליה עול, הרי שעומק הטהרה של האדם יהיה נמוך יותר.
מחבר הספר "מי שילוח", רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצה (1800–1854, פולין), מסביר שהפרה מייצגת את נקודת החיים היסודית ביותר ובנקודה הזאת צריך האדם להיות משוחרר מכל עול, בעל חירות אמיתית ולכן אסור שעל הפרה יהיה עול, אפילו אם לא עבדו בה :
"פרה היא נקודת החיים שמפרה ומרבה, אדומה היא גבורה ושמחה, תמימה היא באדמימות, שלא יהיה שום שטות במעשי ישראל כי כל שוטה הוא בעל מום, אשר לא עלה עליה עול, היא חרות מכל עול". (מי השלוח, חלק א, ספר במדבר, חקת ג׳)
כבר לימדו אותנו חז"ל ש- "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (מסכת אבות). בנקודת החיים היסודית - אדם צריך להיות חופשי, בעל חירות אמתית, ללא שיעבוד לחברה, ללא אילוצים חיצוניים שמכתיבים לו את חייו, ללא משקל שקרי על גבו ועל כתפיו. חופשי ובעל חירות בצורה הכי נקייה שיש. הלוואי ונזכה להרגיש בני חירות אמיתיים בחיים טהורים, בדיוק מה שסמלת הפרה האדומה.
אני מבקש לסיים באמירתו של "החוזה מלובלין", רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ' (1745-1815, פולין) אשר מחבר בין הפרה שהיא "ללא מום" לבין העובדה "שלא עלה עליה עול" :
"מי שרואה את עצמו כאילו כבר הגיע לתכלית השלמות וכבר אין בו שום פגם או ומגרעת, הרי זה סימן מובהק שעדיין אין עליו בכלל עול מלכות שמים. אלמלא היה עליו מקצת עול מלכות שמים היה מבין יפה כי עדיין איננו אלא מומים בלבד". (מעינה של תורה, פרשת חקת, עמוד צד).
אם אדם מרגיש שהוא מושלם, שהוא כליל השלמות, הדבר היחיד שזה אומר עליו זה שהוא לא יודע מה זה עול אמיתי ולא חווה את החיים. הוא לא יודע מה זה עול מלכות שמים והוא גם לא יודע מה זה עול של התמודדות, צמיחה וגדילה. אם הוא היה מתנסה בהם, אם הוא היה יודע במה מדובר, הרי שהוא היה מבין מהר מאוד – ששלם הוא לא, או כמו שאומר הרבי מקוצ'ק "אינו אלא מומים בלבד".
רבן יוחנן בן זכאי (30 לפני הספירה – 90 לספירה, א"י) אמר לתלמידיו על הפרה האדומה :
"אמר להן (לתלמידיו): חייכם! לא המת מטמא ולא הפרה מטהרת ולא המים מטהרים. אלא אמר הקב"ה: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי. אין אתה רשאי לעבור על גזירתי, דכתיב: "זאת חוקת התורה" (מדרש תנחומא, ח).
בסוף בסוף הכל תלוי במעשיו של האדם והם קובעים את המציאות שבה הוא בוחר לחיות, אם בטהרה ואם בטומאה. לא הפרה מטהרת, היא רק חוקה מאת ה', אם נהיה טהורים או לא – זה במעשינו, במחשבתנו, במציאות שנבחר לייצר, בדברים שנבחר ליצור ולכתוב ובדרך אשר נבחר ללכת בה.
שנזכה. שבת שלום ומבורך.