עלייה לצורך ירידה בהישגים | העולים המשכילים מברית המועצות הזניקו את שוק התעסוקה - ילדיהם נמצאים מתחת לממוצע
כמחצית מהעולים שבאו ארצה בשנות ה-90 היו בעלי מקצוע והשכלה גבוהה. אולם ילדיהם שהתחנכו בישראל אינם מגיעים לאותם הישגים, וגם לא לאלו של בני גילם שנולדו כאן
ליזה רוזובסקי
01:27 | עודכן ב: 23:59 06.12.2015
רבים מהעולים ממדינות ברית המועצות לשעבר הגיעו לארץ עם מקצוע, לרוב כזה שדרש השכלה גבוהה, ושיעור האקדמאים בקרבם היה גבוה משמעותית מהממוצע הארצי. אולם בקרב ילדיהם של אותם העולים, שהגיעו לישראל בגיל צעיר והשתלבו במערכת החינוך המקומית, התמונה שונה לחלוטין: מתברר כי שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בקרבם נמוך משמעותית בהשוואה להוריהם - וגם בהשוואה למקביליהם שנולדו בישראל. בעוד שיותר ממחצית העולים שהגיעו לארץ כשהיו בני כ-30 ומעלה היו אקדמאים, רק כ-30% מאלה שבאו לכאן כילדים ונערים הלכו למסלול דומה.

"העולים הצילו את ישראל כלכלית, ביטחונית, מדעית ודמוגרפית", הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנת 2010, במלאת 20 שנה לעלייה הגדולה. ואכן, העולים מברית המועצות לשעבר שינו את הסטטיסטיקה בשוק העבודה המקומי בשנות ה-90. אך השפעתם על שוק העבודה בישראל עומדת לפוג בקרוב, ולא רק בקרב הרופאים - שם רבים מבין אלה שייצאו בקרוב לגמלאות, ויחריפו את המחסור בתחום, הם יוצאי ברית המועצות לשעבר.

אז מה קרה לאותם ילדי עולים שהובאו לישראל בילדותם, לעתים בגיל הרך ושרמת ההשכלה שלהם הידרדרה בהשוואה לזו של הוריהם וירדה אל מתחת לממוצע הארצי? מחקר סטטיסטי מקיף אודות מגמות בהשתלבות העולים בישראל בשני העשורים האחרונים, שפרסם בתחילת השנה מכון ברוקדייל של הג'וינט, מצביע על פערים בין־דוריים ניכרים ברמת ההשכלה בקרב יוצאי בריה"מ לשעבר.

לפני נתוני המחקר, בשנת 2012 קבוצת הגיל המשכילה ביותר מבין עולי בריה"מ הורכבה מאנשים שעומדים לפרוש משוק העבודה - בני 55-64, ש-51.8% מהם היו בעלי השכלה אקדמית. לעומתם, בקבוצות הגיל הצעירות יותר הנתונים היו נמוכים משמעותית וירדו עם הגיל, עד שפחות משליש מבני 34-25 הם בעלי השכלה אקדמאית. עורך המחקר, ד"ר וצ'סלאב קונסטנטינוב, הסביר שהנתון האחרון עשוי להיות קשור לעובדה כי בישראל אנשים רוכשים השכלה גבוהה בגיל מאוחר יחסית, אחרי שירות צבאי וכמה שנות עבודה. אך גם אם בישראל מגיעים לטקס חלוקת התואר בגיל מאוחר יותר מאשר באירופה או בארצות הברית, מצבם של העולים הצעירים רע גם מזה של בני גילם שנולדו בארץ.

אינפו 1
עוד כתבות בנושא
געגועיה לקומוניזם: הציירת זויה צ'רקסקי שוב שוברת מוסכמות 24.08.2015

ליזה רוזובסקי | יאללה בלגאן - ברוסית 16.08.2011

קצר בתקשורת: המדיה הרוסית בישראל בדעיכה 28.11.2015

"בברית המועצות ההשכלה הגבוהה היתה בחינם", אומר קונסטנטינוב. "וכאן מצבם הכלכלי של העולים קשה למדי. הוא משתפר, אבל עדיין גרוע משל ילידי הארץ. לכן רבים רוכשים השכלה מקצועית-טכנולוגית ומסיימים קורס כלשהו במקום להשקיע כסף רב בהשכלה הגבוהה".

החוקר מסב את תשומת הלב לכך שגם הרכב המקצועות האקדמיים שבהם בוחרים העולים שהגיעו ארצה כילדים, שונה מזה שהיה אופייני ליהודי ברית המועצות. הדוגמה הבולטת היא עזיבת מקצועות הרפואה היוקרתיים לטובת מקצועות פרה־רפואיים (אח, טכנאית רנטגן וכדומה) שיוקרתם נמוכה יותר.

דפוס הפערים הבין-גיליים לא הובא על ידי העולים מארצות מוצאם. הנתונים מצביעים על כך שבעבר הצעירים העולים לא ירדו מהמבוגרים ברמת ההשכלה אלא דווקא עקפו אותם. כך, בשנת 1995 היו יותר אקדמאיים בשנות ה-30 לחייהם מכאלה בשנות ה-50. אגב, מחקרים סוציולוגיים קודמים הצביעו על רמת השכלה גבוהה אף יותר של יוצאי ברית המועצות לשעבר מאשר המחקר הנוכחי: לפי נתונים שונים שפורסמו בשנות ה-90 היה שיעור האקדמאים בקרב העולים הבוגרים בין 55% ל-60%.

ד"ר מרינה ניזניק שחקרה דפוסים של התערות תרבותית של נוער דובר רוסית בישראל מבקשת להתעכב על ההבדלים באיכות ההוראה במוסדות שונים בברית המועצות. "היא היתה מאוד לא אחידה", היא אומרת. "כשבאים להשוות את המספרים הפורמליים של אקדמאים בברית המועצות ובמערב יש להיות זהירים, כי איכות הלימודים באוניברסיטאות בערים הגדולות לא היתה כמו במכללות בפריפריה הרחוקה". עם זאת, מציינת ניזניק, העובדה שהעולים שהובאו לישראל כילדים ירדו בהישגים אל מתחת לממוצע הארצי, מהווה סימפטום מדאיג. "אם הם היו שומרים על רמה ממוצעת, הייתי אומרת שמתרחש תהליך טבעי לחלוטין, גם אם לא נעים מבחינת קהילת דוברי הרוסית. אבל בקרב הצעירים דוברי הרוסית יש פערים עצומים - שיעור גדול מאד של נוער שוליים ושיעור גדול של אנשים שהגיעו רחוק. יש ריבוד מאד גדול, וזה סימן מאוד לא בריא מבחינה סוציולוגית".

אינפו 2
לדברי ניזניק, בקרב יהודים דוברי רוסית, ששומרים במידה מסוימת על דפוסים של חברה פטריארכלית, השפעת ההורים על הילדים גדולה מאוד - חזקה מזו שרווחת בעולם המערבי, שם הגורם המשפיע ביותר על בני הנוער הוא "קבוצת השווים" - בני גילם שסובבים אותם. "אם המשפחה היתה חזקה מספיק ונתנה לילד בעיטה בישבן והחזיקה אותו, הילדים זינקו", היא אומרת. "אם המשפחה נחלה כישלון, הילדים הידרדרו מטה. התברר שהחברה אינה בוגרת מספיק ואינה חזקה דיה כדי לקחת על עצמה את הטיפול בילדים האלה".

ניזניק מוסיפה כי גם בתרבות רואים את ההשלכות של התהליך. "מחצית מהילדים דוברי הרוסית בישראל מעולם לא היו בתיאטרון", היא מספרת על נתון שהתקבל באחד ממחקריה. "את יכולה לתאר לעצמך ילד ממשפחה יהודית ממוצעת ברוסיה שמעולם לא היה בתיאטרון?". גורם נוסף לכך שהעולים הצעירים לא הצליחו לשמר את רמת ההישגים של הוריהם נעוץ, לדבריה, בכך שרבים מהם גדלו בפריפריה. "ההורים, שמאסו בדירות הצפופות שבהן חיו בברית המועצות, קפצו על ההזדמנות לקנות דירות גדולות או בתים צמודי קרקע. אלא שהם לא תיארו לעצמם את המחיר החברתי שהם ישלמו על כך, וכשהבינו זאת - היה כבר מאוחר מדי", אומרת ניזניק.

נתונים הנוגעים לבני נוער יוצאי ברית המועצות לשעבר מהשנים האחרונות מלמדים שהמגמה לא השתנתה: גם הם לא צפויים לפקוד בהמוניהם את הקמפוסים. ציוני המיצ"ב של ילדי העולים שלא נולדו בישראל נמוכים מהממוצע הארצי, הם נושרים יותר מבית הספר ויותר ממחציתם מעדיפה את המסלול המקצועי־טכנולוגי על פני העיוני.

אולם בקרב בני הדור השני - ילדי עולים שנולדו בישראל - התמונה מעודדת יותר: שיעור הנשירה מבתי הספר בקרבם דומה לממוצע באוכלוסייה היהודית וגם הישגיהם בבחינות המיצ"ב קרובים לממוצע. אבל יעקב לוין, שניהל במשך כמה שנים את מחלקת החינוך במרכז הרב-תחומי לנוער בשכונת הדר בחיפה (הנחשבת ל"גטו רוסי") אומר כי המצב מורכב: "זאת פונקציה של הצלחתו של הדור הראשון. אם הדור הראשון הצליח, אז הדור השני יהיה מוצלח אף יותר. אם הדור הראשון לא הסתדר, אז אצל השני הכל יהיה עוד יותר גרוע", הוא אומר. "השפעתם של ההורים על עתידו של הילד הולכת וגדלה. מה שקובע אלה הקשרים שלהם, הבנת המערכת, הידע במה צריך להשקיע". לוין, שהקדיש את עבודת התזה שלו לנושא, טוען כי בניגוד להצהרות, מערכת החינוך לא מאפשרת להורים דוברי הרוסית להיות מעורבים בתהליך הלמידה והחינוך של ילדיהם.

לאורך השנים, מציינים סוציולוגים, הרכב העלייה מברית המועצות לשעבר השתנה - הן מבחינה אתנית (שיעור היהודים במשפחות ירד) והן מבחינת רמת ההשכלה, שירדה אף היא. הבעיות, שאיתן התמודדו בני נוער בשנות ה-90, רק החמירו בקרב בני נוער שהגיעו בשנות ה-2000 ובאו מלכתחילה מרקע חלש יותר. "הנערים האלה מאוד רוצים להרוויח כסף", מספרת מנהלת של אחד ממרכזי מגדלור לנוער בסיכון של עמותת על"ם, שכמחצית מהבאים בשעריו הם דוברי רוסית. "הם גדלו בקשיים כלכליים גדולים, לא היו הרבה ילדים בבית, ולא היתה קבלה של העוני, כמו אצל החרדים, אלא תסכול מאוד גדול. ויכול להיות שהם לא בוחרים ללכת ללמוד ולעשות תארים, כי זו עבודה קשה מדי עבור מעט מדי כסף". מנהלת המרכז, שביקשה שלא לציין את שמה כדי לשמור על פרטיות בני הנוער, מספרת גם היא, מהפרספקטיבה שלה, על נתק בין המערכת לבין משפחות העולים: "לעתים יש הרגשה שאלה האמא והילדים נגד העולם".

אינפו 3
לוין מספר כי במשפחות רבות בשכונת הדר הניכור בין בני נוער דוברי רוסית לבין סביבתם נשמר גם כשמדובר בדור השני לעלייה. "את כל הדברים הרעים הם שומעים בשפת הקודש", הוא אומר, "את אי ההצלחה בלימודים הם חווים בעברית, את ההקנטות 'אתה לא יהודי' הם שומעים בעברית". כתוצאה מכך גם ילדים שנולדו בישראל וחיים בשכונות מצוקה, חשים לדבריו דחייה כלפי העברית וכלפי החברה שנתפסת בעיניהם כעוינת.

עתה, יותר מרבע מאה מאז תחילת העלייה הגדולה מברית המועצות, נאבקים ילדי העולים, שגדלו בינתיים, על מקום טוב באמצע בהיררכיה החברתית הישראלית, לאחר שרבים מהוריהם ומאחיהם ירדו מהנכס התרבותי שהגדיר אותם בעבר - ההשכלה.

ערכי החינוך עלו לארץ עם ההורים

במאמר שכותרתו "ילדינו אינם שייכים לנו" מתארת הסוציולוגית פרופ' לריסה רמניק מאוניברסיטת בר אילן את התמורות בגישות ההוריות והחינוכיות של העולים שהגיעו לישראל בשנות ה-90 ושל ילדיהם, שגדלו בינתיים ובשנים האחרונות החלו לגדל ילדים בעצמם. לדברי פרופ' רמניק, המתח העיקרי שעמו התמודדו העולים שהביאו לישראל את ילדיהם ושעמו ממשיכים להתמודד ילדיהם נסוב סביב סמכות ושליטה. בהגיעם לישראל, הורים רבים דוברי רוסית חשו צורך לגונן על ילדיהם מפני הסכנות שארבו להם מכיוון התרבות המשפחתית המקומית שנתפסה בעיניהם כמתירנית ונעדרת גבולות, אך עם הזמן הנטייה של רובם היתה למצוא פשרה בין סגנון ההורות המקומי לזה שהביאו עמם.

אולם "ההורים הצעירים דוברי הרוסית בוחרים בקפידה את גן הילדים, לא מהססים להחליף גן אם הוא לא מוצא חן בעיניהם, רושמים את ילדיהם לחוגים, מזמינים להם מורים פרטיים", אומרת רמניק ל"הארץ" ומדגישה כי ההשכלה ממשיכה לתפוס מקום גבוה מאוד בסולם העדיפויות של העולים שהיגרו בילדותם, לפחות בקרב השייכים למעמד הביניים.

במאמרה כותבת רמניק, שהפשרה בין סגנון ההורות שהביאו עמם העולים לסגנון ההורות המקומי נעשה למרות דעתם הנחרצת של העולים כי מה שהביאו עמם טוב יותר ממה שיש בישראל. בשיחה עמה היא מציינת כי יחס מזלזל כלפי ישראל ותרבותה הוא תלוי-מעמד: עולים שגרים בשכונות עוני ועובדים במקצועות הצווארון הכחול פוגשים מן הסתם אנשים המשתייכים למעמד הנמוך ומזהים את הישראליות עמם. לדבריה, ככל שמיקומם של העולים בהיררכיה החברתית הישראלית גבוה יותר, כך הם נוטים יותר ליצור קשרים חברתיים עם ילידי הארץ נוספים וככלל תפיסתם את הישראלים נעשית פחות סטריאוטיפית.

מחקר אחר של רמניק העלה כי ישנו מתאם גבוה בין רמת ההצלחה החברתית של ההורים העולים לבין המעמד החברתי של ילדיהם. הורים משכילים, שהידרדרו בסולם החברתי עם הגיעם לישראל ולא התאוששו "הורישו" לילדים את היעדר האינטגרציה בחברה הישראלית.