קראתי את המסמך. לדעתי ההנחיות טובות ונכונות.

יש כמה דברים שהייתי מוסיפה על סמך ניסיון של השנתיים האחרונות ששמעתי את הצגת העבודות השנתיות.

הבעיה העיקרית שאני זוכרת היא שמשתתפים מתחילים להכניס לתוך המצגת שלהם את כל המבוא של העבודה

הם מדברים המון המון על התוכן ולא על התהליך. הם מתחילים להביא נתונים מתוך העבודה. אין אפשרות ל"מליאה"

ואפילו לא למומחים כמו יוסי ודורון להתייחס בשליפה לנתונים, למספרים, לדוגמאות, לגרפים. ולכן כדאי להסביר שהעיסוק בתוכן של העבודה הוא 

רק חלק ואולי חלק קטן מההצגה במליאה. למה כן כדאי להתייחס:

1. לבחירת הנושא - למה הם בחרו בנושא הזה דווקא, האם בדיעבד בחרו נכון? האם היו היום בוחרים נושא אחר? ואם כן למה? (אגב מחלק מהמשתתפים שמעתי שכן, הם בהחלט עכשיו היו בוחרים נושא אחר או לפחות עם דגשים אחרים)

2. לתהליך - ממה היה מורכב התהליך שלהם, איך התבצעה הלמידה שלהם. אני לא מתכוונת בכלל לשיטת המחקר של העבודה עצמה. זה אותה שיטה אצל כולם בכל העבודות: כולם קראו חומרים וכולם עשו ראיונות עומק. אין פגמים פה בשיטה אחרת. אני מתכוונת לשיטה שבה הם עברו את התהליך. כלומר סוג של רפלקציה

3. מה הפתיע אותם / למה הם לא ציפו / מה גילו שלא ידעו - אני גם כאן לא מתכוונת לנתונים. אני חושבת שהם גילו דברים שהם מעבר לתוכן של העבודה עצמה.

4. מה זרם להם בתהליך ומה תוקע אותם 

5. למה הם זקוקים כעת כדי לסיים את המחקר. מה הם רוצים לשאול אותנו. מה ההתלבטות שלהם.

אני מסכימה לגמרי עם מה שאמיר כתב ש10 דקות התייחסות זה ממש מעט. לעניות דעתי הרבה יותר חשוב שהם ישמעו מאשר ישמיעו. 

אולי אפשר לחלק לפני הצגת העבודות תקציר של עמוד אחד מכל פגם ובו יש כבר את שאלת המחקר ומטרת המחקר והממצאים העיקריים עד פה ולחסוך את זה. לתת לכל קבוצה להציג בסך הכל ביחד 20 דקות (בעיני פחות חשוב מה הייתה החלוקה בתוך הצוות, זה גם לא ניתן לכימות ולבקרה וגם מכניס אותם לפינות קטנות שהם לא העיקר)

ואז לאחר 20 דקות כאשר יש לנו ממקום כבר את התקציר אפשר לתת הרבה יותר זמן להתייחס.

עד כאן מה שחשבתי עליו. אם תרצי אפשר לשוחח על הדברים.